ורוניק = אהבה

ואז יש זמן כמו עכשיו
שאני כועסת על כל העולם.

כועסת על אמא שלי שעושה עלי מניפולציות פולניות של לפני פסח והמניפולציות מתרחבות ומתקיפות אותי גם מכיוון המשפחה המורחבת
ומה אני בסך הכל רוצה להיות עם המשפחה ולהקיף את עצמי באנשים שאני אוהבת.

כועסת על סוניה ששכחה אותי.ועל הנוצה שלא עשתה כלום אבל היא שם ולכן אני כועסת.

ואתה האיש שאני רוצה לכעוס עליו והכי רוצה לדבר איתו אבל גם עליך עובר משהו ואני לא רוצה להכביד.
פונה אליך בפייס בוק וכולי חיוכים ושאתה שואל לשלומי אומרת שהסופ"ש נפלא, אבל בפנים כועסת ,
ואתה כל כך קרוב אבל כל כך רחוק...
כעוסה על כל העולם ואישתו אבל כועסת עליך!
קצת פתאטי, יודעת שתאהב, וצריכה הרבה סבלנות, אבל מה עד אז?

בוחרת לי שירים שגורמים לי לבכות, מדליקה נרות כדי לשרוף את הכעס, נכנסת למקלחת כדי לשתוף את כל הזעם והזוהמה הזאת.
לאט לאט הכעס נשטף עם המים לביוב ומפנה את מקומו לעצב.
מזכירה לעצמי את המשפט שטרוליגון אמר לי פעם "הוא אמור להיות מקור לשמחה, זה שהוא קיים ואני אוהבת אותו אמור לשמח אותי לא להעציב"
אומרת אותו, צועקת אותו, בוכה אותו, אבל לפעמים כל כך כואב לי לאהוב אותך.