לפני 17 שנים. 19 בנובמבר 2007 בשעה 23:57
אוקיי, המכתב נשלח.
ורוניק = אהבה
קבלו אותי הכי נקי שישלפני 17 שנים. 18 בנובמבר 2007 בשעה 23:24
מאסתי בכלוב, בקהילה, מועדונים, צ'ט, פורומים, בלוגים.
לא כועסת סתם משעמם
לפני 17 שנים. 11 בנובמבר 2007 בשעה 21:19
איש אחד אמר לך את המילים היפות,
"יש אנשים שמחפשים תקווה ויש אנשים שנותנים תקווה - פאוזה - חנה, תודה."
לפני 17 שנים. 28 בספטמבר 2007 בשעה 20:20
יומיים כמעט ללא שינה, והפילטרים שמכסים את ליבי נושרים כמו עלי סתיו,
ככה זה שאני עייפה, אני מקשקשת ללא הפסק כאילו אני על ספידים, זיג זג של רגשות, צחוק הסטרי ובכי קורע לב.
לפני 17 שנים. 27 בספטמבר 2007 בשעה 22:01
כבר 10 ימים לא כתבתי לבלוג ובכל זאת היום נכנסו 22 אנשים
מוזר
לפני 17 שנים. 18 בספטמבר 2007 בשעה 23:15
ריק
ריקנות נעימה
מתפזרת באיטיות בכל הגוף
אושר בלי סיבה
חיוך
לפני 17 שנים. 28 באוגוסט 2007 בשעה 21:27
חזר בריא וכמעט שלם
פצע קטן ברגל
אבל הוא בסיידר.
הכי מצחיק זה שטוויטי לא הכי אוהב שהוא חזר, אולי בגלל שיש לו ריח שונה, אני מניחה שעד מחר זה יעבור להם ושוב הם יהיו החברים הכי טובים.
הוא היה רעב וצמא ועכשיו הוא יותר מתפנק מבדרך כלל, וטוויטי מקנא וגם הוא קיבל את המנה היומית שלו.
החלפתי להם חול והבאתי להם אוכל שהם אוהבים ובכלל פינקתי אותם.
העיקר שכולם בבית.
לפני 17 שנים. 27 באוגוסט 2007 בשעה 19:59
הוא חזר!!!!
סילבסטר חזררררר!!!!!
לפני 17 שנים. 26 באוגוסט 2007 בשעה 21:49
יום קשה עבר על כוחותינו
חזרתי מהצפון הבוקר וגיליתי שאחד משניי חתולי חסר.
כמו תמיד טוויטי קיבל את פני שנכנסתי לבית אבל סילבסטר לא. בהתחלה לא חשדתי בכלום, חשבתי אולי הוא מסתתר בחדר של השותפה שלי, אבל לא.
חיפשתי אותו בכל הבית, אבל אין סילבסטר.
ככל הניראה אתמול בערב השותפה שלי יצאה מהבית ולא שמה לב שהוא יצא.
הלכתי לישון לפני העבודה כי הייתי הרוגה מעייפות וחשבתי שאין טעם לחפש אותו עכשיו, הוא בודאי יחזור שיהיה רעב.
לפני שהלכתי לעבודה עשיתי סיבוב מסביב לבניין, אבל אין סילבסטר ואין נעלים.
בעבודה הייתי נורא עצובה וחסרת מוטיבציה, לא כהרגלי.
התקשרתי לאנגלי וסיפרתי שאני קצת עצובה ושסילבסטר ברח.
כשחזרתי הביתה עדיין לא היה סילבסטר וטוויטי נראה נורא בודד.
ואז האנגלי התקשר כהרגלו לאחל לי לילה טוב ולקשקש קצת לפני השינה, אמר שיש לו כמה דברים טובים וקצת פחות טובים לספר לי, בשבוע הבא הוא נוסע לאתונה לכמה ימים וזה אומר שלא נוכל לדבר, וזה עוד יותר אעציב אותי, אבל אז... הוא הפיל את הפצצה...
בסוכות הוא בא לארץ!!!
ל10 ימים ועם אמא שלו להתארח בחג אצל משפחה... אבל יהיה איתי לפחות יומיים!!!!
ואני קופצת משמחה!!!
והלילה אני חושבת שלא אשן הרבה, למרות שיש עוד חודש עד שהוא יבוא.
יווווווווווו הוא בא!!!!
לפני 17 שנים. 24 באוגוסט 2007 בשעה 0:43
אחרי שיחה עם חברה טובה
שוב עלתה השאלה האנסופית אם להיות עם גבר נשוי זה בסדר או לא.
אין לי ספק שזה לא מוסרי, אין לי ספק שזה לא טוב לי להיות עם גבר נשוי, ואני לא אהיה עם אחד כזה.
אני לא אהיה עם גבר נשוי כי הוא לא 100% איתי, יש לו משפחה וחיים אחרים שהם לא אני, יש צורך להסתיר ואי אפשר להתקשר מתי שרוצים וכו אבל אני לא חושבת על האישה האחרת אין לי אמפטיה כלפיה אני לא מכירה אותה. לא אני היא זאת שבוגדת בה, למרות שהיא חלק מהמשוואה אני לא מחשיבה אותה. היא לא הבעיה שלי. אבל אז עולה השאלה "את היית רוצה שיעשו לך את אותו דבר?" או אם היו עושים את זה לחברה/אמא שלך?" שזה קרוב ואישי אני אתנהג אחרת ואלחם ואכעס.
אני מחשיבה את עצמי כאדם מאוד אמפטי וחוש הצדק שלי מאוד מפותח אבל משום מה בעניין גברים נשואים קשה לי להיות אמפטית לאישה הנבגדת, אני מרגישה רגשות אשמה על זה שאני לא אמפטית. (קצת מתוסבכת).
אין לי מושג למה זה ככה.
אבל יש בי הרבה אמפטיה אל הרעבים באפריקה או אל נשים מוכות וכו אז למה לנשים נבגדות אין לי?