אחרי שיחה עם חברה טובה
שוב עלתה השאלה האנסופית אם להיות עם גבר נשוי זה בסדר או לא.
אין לי ספק שזה לא מוסרי, אין לי ספק שזה לא טוב לי להיות עם גבר נשוי, ואני לא אהיה עם אחד כזה.
אני לא אהיה עם גבר נשוי כי הוא לא 100% איתי, יש לו משפחה וחיים אחרים שהם לא אני, יש צורך להסתיר ואי אפשר להתקשר מתי שרוצים וכו אבל אני לא חושבת על האישה האחרת אין לי אמפטיה כלפיה אני לא מכירה אותה. לא אני היא זאת שבוגדת בה, למרות שהיא חלק מהמשוואה אני לא מחשיבה אותה. היא לא הבעיה שלי. אבל אז עולה השאלה "את היית רוצה שיעשו לך את אותו דבר?" או אם היו עושים את זה לחברה/אמא שלך?" שזה קרוב ואישי אני אתנהג אחרת ואלחם ואכעס.
אני מחשיבה את עצמי כאדם מאוד אמפטי וחוש הצדק שלי מאוד מפותח אבל משום מה בעניין גברים נשואים קשה לי להיות אמפטית לאישה הנבגדת, אני מרגישה רגשות אשמה על זה שאני לא אמפטית. (קצת מתוסבכת).
אין לי מושג למה זה ככה.
אבל יש בי הרבה אמפטיה אל הרעבים באפריקה או אל נשים מוכות וכו אז למה לנשים נבגדות אין לי?
לפני 17 שנים. 24 באוגוסט 2007 בשעה 0:43
