סתםםםםםםם ניראה לכם?!
וואו!!!!! איזה סופ"ש זה היה! רק עכשיו אני יכולה לשבת ולכתוב עליו
כל הזמן צחקתי. המזג אויר היה מדהים!!!! כמו שאני אוהבת, חורפי אבל שימשי.
סוניה באה מירושלים.
הגעתי לקראת הצהריים של יום שישי,
עשינו קניות לאמא. קניות רק לאמא. סוג של הפתעה. קנינו לה דברים טעימים רק בשבילה, ופרחים
אכלנו, שתינו, נחנו.... שתינו קפה.... בין לבין צחקנו... והגיעה ארוחת הערב. שוב אכלנו וצחקנו ושתינו קפה וטליה באה ושוב צחקנו....
הלכנו אליה הביתה ועזרנו לה לכתוב איזה מכתב... הלכנו לפאב של הקיבוץ שעליו כתבתי בבלוג אחר... בשלב הזה כבר הייתי הרוגה כי עבדתי לילה לפני ולא ישנתי מאז. הלכתי הביתה לבד (טליה וסוניה רצו להשאר לשתות ולשיר קריוקי-מסטולות) והקיבוץ היה מדהים בשעה 12 בלילה
הכל נקי מהגשם. יש ערפל דק שעושה הילה למנורות העגולות. לנשימות שלי יש אדים, קריר או יותר נכון קר ואני מכורבלת במעיל שלי, הולכת לאט לאט שומעת את החצץ הרטוב... ושקט... שקט כמו שאני אוהבת, לא שקט מגעיל של ת"א שאני צריכה להדליק את הטלוויזיה כדי לא להרגיש מן צמרמורת. שקט טוב, שקט נעים.
הלכתי לישון... ישנתי כמו דב!
בבוקר התעוררתי מאוחר שוב אוכל / שתיה / צחוק. ידיד של סוניה בא מירושלים וטליה באה עם גיא ושוב אוכל / שתיה / צחוק
עשינו סיבוב בקיבוץ להראות לידיד הזה... פעם ראשונה שלו בקיבוץ.
חזרנו לת"א....
היה סופ"ש רגיל... אבל כל כך טוב.... אין לי מושג מה עשה אותו כל כך טוב או כל כך שונה מכל הסופ"שים האחרים.
אולי כי לא היה את שיחות הטלפון הארוכות....
לא היה צורך בהן, שאני חושבת על זה גם אז לא הייתי צריכה אותן,
היתה רק שיחה אחת באוטובוס בדרך לקיבוץ שעשתה לי נעים בבטן לכל השבת, (האימייל ששלחתי לאנגלי עשה לו נעים אז הוא התקשר כדי להגיד.)
וגם אותה לא הייתי "צריכה" היא היתה סוג של בונוס.
לפני 18 שנים. 23 בנובמבר 2005 בשעה 8:26
