אתה מפתיע אותי כל פעם מחדש
כתבתי לך -
"עשיתי טעות שכתבתי לך מה שאני מרגישה...
ואתה! חמור! מה יש לך להגיד על זה? "מה פתאום לבכות מה?" ונעלם...
אני לא יודעת מי נכה רגשית אתה שלא עונה ולא אמפטי או אני שלא מצליחה לפתוח ולספר מה קורה בשיחה טלפונית ובמקום כותבת לך את זה במסנג'ר...אבל משהו פה רקוב!
מצד אחד לדבר איתך עושה לי טוב, ומצד שני אני לא מצליחה להיפתח בפניך כמו שהייתי רוצה.
אני לעצמי לא מצליחה להסביר מה קורה, מוצפת ולא מצליחה להתאפס ולהתמקד.
בדרכי המוזרה מבקשת ממך כתף, בסך הכל רוצה שתקשיב לי ותהיה חבר"
לא הרבה זמן אחרי שכתבתי לך את המילים החריפות הנ"ל (ככל הנראה אחרי המקלחת...) קפצת לי במסנג'ר...
אני לא יודעת למה בחרת לחזור אלי ודווקא במסנג'ר, אולי כי לא רצית להתמודד כמוני עם הדמעות שלי או אולי כי נמאס לך מהטלפון או אולי חשבת ואולי ואולי ואולי... אבל תכלס... זה לא משנה.
זה לא מה שאמרת וזה לא איך שאמרת
זה אתה, זה פשוט אתה שנוגע בי
לפני 13 שנים. 4 באוקטובר 2011 בשעה 19:44
