לפני 8 שנים. 4 בספטמבר 2015 בשעה 22:22
אני: ער? נוכח?
א: כן במשמרת. מה קורה?
אני: אני בהתחרפנות, מטפסת לי על הקירות
א: מה קרה?
אני: כלום, לא קרה שום דבר ששוה ציון, שדים עולים ומציפים
א: איך הם נראים?
אני: שקופים, לא רואים אותם אבל מרגישה בנוכחות שלהם,
יש להם שמות והם מצחקקים כל פעם שאני אומרת את השם שלהם
יש להם שמות והם מצחקקים כל פעם שאני אומרת את השם שלהם
א: תשאלי אותם מה הם רוצים
אני: שהתיחס אליהם.
השמות שלהם: געגוע, תסכול, אמא, לימודים, חוסר יכולת הכלה, ג', אכזבה, הלקאה עצמית
ויש עוד מלא שלא מכירה בשמם אבל הם רצים בהיסטריה וצוחקים עלי.
אולי לא עלי, אבל צוחקים.
דוקרים אותי במחטים או סכינים, לא נותנים לי מנוחה.
השמות שלהם: געגוע, תסכול, אמא, לימודים, חוסר יכולת הכלה, ג', אכזבה, הלקאה עצמית
ויש עוד מלא שלא מכירה בשמם אבל הם רצים בהיסטריה וצוחקים עלי.
אולי לא עלי, אבל צוחקים.
דוקרים אותי במחטים או סכינים, לא נותנים לי מנוחה.
א: יש כמה אפשרויות להיסחף למחול השדים כמו שאומרים לרקוד איתם
אבל בשביל זה צריך הרבה אנרגיה שאני לא בטוח שיש לך כרגע.
או לשבת ופשוט להתבונן בהם לראות אם הם רוצים קפה או איזה פרוסה של עוגת מייפל
וכשהם מסיימים להגיד להם שאת מצטערת אבל יש לך דברים דחופים לעשות, אז אם הם מוכנים להואיל בטובם ולהמשיך הלאה.
אני בטוח שהם יעריכו את הכנות.
אבל בשביל זה צריך הרבה אנרגיה שאני לא בטוח שיש לך כרגע.
או לשבת ופשוט להתבונן בהם לראות אם הם רוצים קפה או איזה פרוסה של עוגת מייפל
וכשהם מסיימים להגיד להם שאת מצטערת אבל יש לך דברים דחופים לעשות, אז אם הם מוכנים להואיל בטובם ולהמשיך הלאה.
אני בטוח שהם יעריכו את הכנות.
אני: הם כמו ילדים קטנים... צריך להשכיב אותם לישון. תסתכל על השעה...