ורוניק = אהבה

ריח מתוק של מקטרת, מזכיר לי איש זקן שבמקרא היה סבא שלי, גר בדירת חדר וחצי בקיבוץ,
ריח מתוק של מקטרת ספוג ברהיטים ישנים שהביא מאורגואי,
מזכיר לי איש נמוך, כפוף עם כובע קסקט חום, שהלך לאט לאט עם ידיים מאחורי הגב, איש שדיבר אידיש, ספרדית ומעט עברית,
ריח מתוק של מקטרת מזכיר לי את ימי חול המועד פסח, בבוקר מוקדם ההיתי הולכת לסבא, ההינו שוברים מצות לפרורים, ויוצאים החוצה להאכיל את היונים "שלו", מפזרים את הפרורים על המדרכה וניכנסים מהר הביתה, משאירים את הדלת פתוחה ומחכים בשקט בשקט שהיונים יבואו,
ריח מתוק של מקטרת מזכיר לי שתמיד היו גוערים בי להחזיר את המקל שהפלתי שחסם את החריץ בין הדלת לריצפה כדי שנחשים לא יכנסו,
ריח מתוק של מקטרת מזכיר לי שנת צהריים על המיטה של סבא עם הכריות הענקיות מלאות נוצות שהביא מאורגואי,
מזכיר לי את כיסוי המיטה הירוק עשוי קטיפה כבדה, מזכיר לי סיפורים לפני השנה שאמא היתה מספרת על החיים כילדה בחו"ל, ואיך באו באוניה ארצה,
ריח מתוק של מקטרת מזכיר לי את האיש הזקן הזה שבמקרא היה סבא שלי, מגלגל סיגריות ומעשן אותן עד שהשפתיים היו נישרפות לו, שהיה יושב על כיסא, מתנדנד, מעשן מקטרת ומסתכל החוצה כאילו בגעגועים לזמן ומקום אחר.
אתמול אומנם לא הרחתי אבל ראיתי בזווית העין את המקטרת והעשן הסמיך וזה אוטומטית הזכיר לי את הריח ועם הריח בא הזיכרון של האיש הזקן שבמקרא היה סבא שלי.