אני שונאת את הבלוגים המתבכיינים אבל מרגישה צורך להתבכיין
מרגישה צורך לכעוס ולבעוט ולהרביץ ולהכאיב עד שכל מה שנמצא בתוכי יצא.
אני מחפשת עבודה, מחפשת כיוון אחר בחיים. אבל כל מקום שאליו אני ניגשת דורש ניסיון ואיך לעזאזל יהיה לי נסיון אם אף אחד לא לוקח אותי?
אין לי תואר ולא מקצוע אני אומנם צעירה ועדיין יכולה ללכת ללמוד לתואר או מקצוע. אבל אין לי מושג מה ללמוד ובינתיים אני צריכה לכלכל את עצמי. נכון יש מלגות ואפשר לקחת הלוואות וכו אבל אני לא יודעת מה אני רוצה להיות שאהיה גדולה ולא רוצה ללמוד משהו שישעמם אותי. אני בן אדם שקשה לו ללמוד זאת אומרת אין לי תחת ללימודים, ואם אני מתחילה ללמוד משהו שישעמם אותי אני אשתגע.
הייתי במליון ראיונות בעיקר למזכירה.
אני חייכנית ומלאת חיים ויודעת למכור את עצמי דיי טוב אבל... ברור שיעדיפו מישהי שיש לה נסיון!
לא רוצה משכורת של 20 ש"ח לשעה אני לא יכולה להרשות לעצמי את זה, ובטח לא בעבודה של משמרות שמנוונת את המוח.
לא מרימה ידיים אבל מודעת למציאות של היום שבלי נסיון או תואר קשה למצוא עבודה טובה
אני עדיין עובדת (תודה לאל) אבל אני מתנוונת. ואני רק בת 26 לעזאזל!!!
אני רוצה עבודה שתתן לי אפשרות להתקדם בחיים ולא להישאר תקועה מאחור.
אני מבקשת מהעולם את ההזדמנות, ומבטיחה לעשות כל שביכולתי כדי להצליח.
תיראו אותי התחלתי בהתבכיינות ועודדתי את עצמי... איזה מצחיקה אני
לפני 17 שנים. 7 בדצמבר 2006 בשעה 4:26
