ורוניק = אהבה

שם המסעדה: וואן קאי (אני חושבת)
מיקום: צ'יינה טאון - לונדון

בדרך כלל הייתי הולכת בימי ראשון בערב אחרי בילוי בהייד פארק עם חברי המוזרים, חבורה הזויה שמנתה בין 3 ל7 אנשים שעליהם אני אספר הזדמנות אחרת.

מסעדה בעלת 3 קומות, בקומה הראשונה זה סוג של פאסט פוד ליחידים שבאים לאכול משהו קטן וללכת, שניה והשלישית מלאות בשולחנות עגולים גדולים ל12 סועדים.
אני אישית מאוד אוהבת את האוכל שם, אוכל סיני טיפוסי וגם ה"מקומיים" אוכלים שם. אבל... מה שמיוחד שם זה לא האוכל הזול והטעים...
מה שמיוחד זה השירות!!!

זה מתחיל במארח שהושיב אותנו תמיד עם עוד אנשים בשולחן, בדרך כלל זאת היתה חוויה מעניינת בגלל החבר'ה שלי שהיו מאוד חברותיים ומאירי פנים לתיירים, אבל לפעמים זאת היתה חוויה מאוד לא נעימה בעיקר אם זה היה זוג של זקנים מעצבנים שהתווכח על מחיר המנות וכמה לונדון יקרה.

במסעדות סיניות אין סכינים יש או כף ומזלג או צ'ופסטיק (ההסבר שנתנו לי - זה כדי שלא ידקרו את המלצרים -אבל הם לא חשבו שאפשר לדקור עם מזלג - מה שלא פעם חשבתי לעשות )
ואם חס וחלילה ביקשתי סכין המלצר היה צועק עלי שאין סכינים ושאני אשתמש במזלג, אם בטעות ביקשתי מים יחד עם הארוחה או שלא הייתי מקבלת, או שהיו מביאים לי בסוף הארוחה, או שהיו שופכים עלי (מה שקרה פעם אחת "בטעות")
חברי היו מזמינים בדרך כלל את המנות ה"קלות" והזולות שזה מנה על אורז מאודה.
אני אהבתי לנסות כל מיני מנות משונות, כמעט תמיד הביאו לי לא מה שביקשתי והיו זורקים את זה על השולחן במן גסות רוח עם פרצוף חמוץ.
המלצרים היו רצים בין השולחנות במן כאוס, דוחפים אנשים נוספים לשולחן שלנו, צועקים מקללים (אני חושבת- זה היה בסינית) בכלל היה מגניב.

חלק האנשים שבאו איתנו בפעם הראשונה נבהלו נורא ולא חזרו יותר למקום אבל חלקם חזר פעמים רבות לחוות את החוויה של ה"וואן קאי".
לפעמים הייתי הולכת לבד ומזמינה משהו קטן ויושבת בצד רק כדי לצפות על תאטרון האבסורד הזה.
חוויה מומלצת לכל מי שנוסע ללונדון.

נ.ב
אם הייתי רעבה לאוכל סיני בלי רצון שיתעללו בי הייתי הולכת 3 צעדים שמאלה מה"וואן קאי" למסעדה שנקראת "קריספי דאק" שירות נחמד ואותו אוכל טעים וזול