אני כניראה חוזר על עצמי...
השעה 5:15 בבוקר ואחרי הרבה מאד זמן, אני שוב כותב כאן.
וואו.. קראתי את הפוסט הקודם, והייתי במקום אחר בכלל בחיים שלי..
מדהים אותי כל הדברים שהשגתי עד עכשיו.. כל הדברים שחשבתי שאני אשיג ולא השגתי.
בערך שנה עברה מאז הפוסט הקודם. חשבתי שעד עכשיו אני ארוויח משכורות מטורפות ויהיו לי את כל התשובות לחיים.
טוב, אז למדתי דבר חדש או שניים על החיים. אבל על כל תשובה שקיבלתי שני שאלות חדשות צצו.
גם משכורות מטורפות לא קיבלתי, אבל לא חסר לסיגריות. גם זה משהו..
אווווווווווווווווווף!!!!!!! והכל כל כך סתמי!!! כל מה שהשגתי עד עכשיו לא שווה כלום!!!!!!!!!!!! ריק!ריק!ריק!
כל עוד אין עם מי לחלוק את זה, זה לא שווה כלום.........
מוזר, לא התחלתי לכתוב את הפוסט בהרגשה דיכאונית. איכשהו זה התפרץ לו...
ניראה לי יש לי פיצול אישיות.
אני כל כך שמח, שאני בוכה.
אני כל כך בטוח, שאני פוחד.
אני כל כך רגוע, שאני מתפוצץ. מבפנים. בשקט.
כל כך רגיש, כל כך מתחשב, כל כך מבין, כל כך עוזר.. ועוזר.... ועוזר........
אני על סף תהום, ואף אחד לא יודע.
אל תנסו להבין את הפוסט. אני מתחיל משהו אחד וגולש.. אני לא באמת דכאוני. פשוט תקופה כזאת.
אבל היה נחמד להוציא את זה החוצה, לפחות קצת.
לפני 17 שנים. 4 בנובמבר 2007 בשעה 3:34
