רשומות הדרקון

גור שאל אותי למה אני לא כותב יומן מסע..
אז עכשיו אני אכתוב, ותבין את התשובה.

לפני ארבעה חודשים וחצי הגעתי לארה"ב, עוד חודש וחצי אני חוזר לארץ.
מה השתנה? לא הרבה. לא הרבה בכלל..
אני לא יודע מה אני אעשה בעתיד, אני לא בטוח מה אני עושה בהווה, וניראה לי שאני כבר לא יודע מה עשיתי בעבר.

באתי עם הר מלא בתקוות, ונישארתי עם בור מלא באכזבות.

וכל הזמן הזה אני חושב על קטה ועל התגובה שהוא השאיר לי בבלוג כשנסעתי.


אני אחזור אותו בן אדם. לא בוגר יותר. לא חכם יותר. ובטח, לא עשיר יותר.


אני מרוויח פה כסף, שלא תחשבו שלא. אפילו יחסית לארץ זה כסף טוב.
אבל זה אפילו לא מתקרב לכסות את החובות שהשארתי.
ואני לא מדבר אפילו על החלומות שמתפוגגים להם...


אין לי זיונים פה, או סשנים.

אבל אני חי, ואוכל טוב.
גם זה סוג של נחמה.