רשומות הדרקון

ברגע הכי קשה,
בתחושה השחורה ביותר,
בנקודה הכי אבודה,
בשניה שהאיבריים חונקים.

כשהכל מעוות,
חסר צבע, טעם וריח.

כשהאפור משתלט ומוחק משמעות.

שווה לקחת צעד לאחור.

לעלות לרקיע מטאפורי ולראות את האמת.

זאת רק נקודה אחת בחיים, באמצע קו ארוך.
והקו נסרג לתוך אין ספור קוים אחרים.
והקוים יוצרים מארג. מארג יפיפה ופועם.
לא חי, אלא החיים עצמם.

והמארג זורם כמו נחל, שוטף את הרגע המכוער ומעודד אותך לזרום איתו הלאה.

כל עוד אני אזכור ברגעים האפלים,
לשמור את הראש מעל המים,

אני לא אטבע!