על הרצפה הקרה הברכיים שלי עומדות יציבות מחבקת את רגלו כמו כלבה נאמנה והוא מלטף את שיערי ובבת אחת מושך בו בחוזקה אחורה ואחורה לא מרשה לי להסתכל בפניו אני לא ראויה משפילה את מבטי עוצמת את עיני מקבלת את ההשפלה כמו שאני צריכה,הגוף החשוף מרגיש את הקור אבל מתחמם מהכאב מהר מאוד,כף ידו סוטרת שוב ושוב ומפצירה בי לצעוק שכולם ישמעו וידעו,ידו שורטת את גבי בחוזקה ובמרץ משאירה סימנים בולטים במגוון צבעים סימני שייכות כדי שכולם יוכלו לדעת מה אני ומי אני,הכאב מתעצם והצעקות מתגברות הוא מכריח אותי להגיע לסף ומשפיל ומכאיב ומרגיע וללא אזהרה מוקדמת יוצאות דמעות אמיתיות שמסמלות שייכות אמיתית שמרגישה כל כך טוב וכל כך רע,כלבה טובה הוא אומר, מי הכלבה שלי שואל ואני זו שצריכה לענות בגאווה ובשמחה,כשהאיפור נוזל והגוף מותש,חם וקר ואדום וכחול והשפתיים מחייכות חיוך קטן ותמים.
לפני 13 שנים. 10 באפריל 2011 בשעה 8:35