לפני 19 שנים. 18 במרץ 2005 בשעה 11:25
הולכתי אותה, עירומה לחלוטין, ידיים קשורות באזיקי עור עבים, שרשת מתכת בהירה ומבריקה (חדשה, חדשה) מחוברת מהם אל לולאת עור המוחזקת בידי
כמו חיילת בצבא דמיוני, פרטי שלי. לפי מסלול קבוע, ברצף פעולות ידועות מראש. הולכת מקצה אל הקצה של החדר במסלול קבוע, מגיעה לקצה מסתובבת וממשיכה ללכת וחוזר חלילה. לכל פעולה הצלפה מאפיינת
מה'קיין' שלי.
הצלפה אחת בישבן = התחילי את רצף הפעולות,
הצלפה נוספת = עצרי,
שתי הצלפות = הרימי ידיים למעלה והורידי אותן.
ובכל פעם שטעתה, כמובן, באה הענישה, היא רוכנת על קצה המיטה, על הפינה, לקבל שלוש הצלפות מה"קיין" הצלפות חזקות יותר, כואבות יותר, פחות "מסמנות" יותר מחנכות. אני לא אוהב לתת לה את ההצלפות הללו , אני כמו מורה שרוצה לתלמידתו תצליח בשיעור אני מעדיף שהיא לא תתעה. (אולי קצת כן בעצם נהנה מהצלפות הענישה).
אחרי ההצלפות אנו חוזרים לרצף הפעולות. ככל שעובר הזמן היא לומדת, לא טועה, מבצעת במדויק את רצף הפעולות לפי הסימונים שלי.
הצלפה אחת בישבן = מתחילה את רצף הפעולות,
הצלפה נוספת = עוצרת,
שתי הצלפות = מרימה ידיים למעלה ומורידה אותן.
ככל שהיא מדייקת ברצף הפעולות, ואנו כבר לא עוצרים להצלפות "ענישה", מסתמן לו קצב מהפנט שכזה, אנו שלווים לחלוטין, אנחנו עובדים כאחד, אני כמו כריאוגרף בקטע מחול אינטימי ייחודי, רק שלנו, הזמן כאילו מאט ממש כמו בסרט. והיא צועדת עירומה לחלוטין מחוברת לקצב שלי, אני לשלה , לעיתים אפילו מנחשת כמעט מראש מתי תבוא ההצלפה העדינה המסמנת לה לעצור או ללכת.
אנחנו עוצרים.
"אני מאוד מאוד מרוצה מהשפחה הפרטית שלי" אני אומר, "את עושה את הפעולות נהדר", "תודה מאסטר" היא אומרת.
(אני נפעם, בשיחה לפני הסשן אמרה שהיא לא מוכנה שיקראו לה "שפחה") באותו הרגע היא מתוקה ופגיעה בעייני עד אין קץ. היא שלי לחלוטין ואני חש תחושות של אחריות, צורך אדיר לעטוף אותה בביטחון.
אני בקושי עומד במתיקות, מנסה לשמור על החזות השולטת ה"מאסטרית" שלי. אני ניגש אליה ומחבק אותה חיבוק גדול גדול, עוטף ושומר. לוחש לה באוזן " את אשה מאוד מושכת". "תודה מאסטר" היא אומרת בקול רועד משהו כאילו על סף דמעות, אני מנשק את ראשה נשיקה ארוכה, מעריך עוד מעט בחיבוק וחוזר לעמדת המאסטר שלי.
אני חש שזה הזמן ומוסיף עוד פעולה לרצף.
"?את חושבת שאת מסוגלת לעמוד בעוד פעולה לרצף".
"כן מאסטר".
"או קי , אז עכשיו, בכל פעם שאצליף מתחת לישבן שלך - על שוק הרגל, עליך לעצור את הרצף, להתיישב על המיטה, לפתוח פה גדול גדול, ולהניח את ידייך משני צדי הראש, כאילו את ממתינה בציפייה למצוץ זיין". זאת הייתה פעם ראשונה שפניתי אליה בדרך כל כך ישירה, הקשבתי היטב לתגובה שלה "כן מאסטר" אמרה בקול יציב.
. . .התחלנו ברצף הפעולות, לא מייד שילבתי את הפעולה החדשה המתנתי מעט ואז הצלפה קטנה ועדינה כמעט לא מורגשת מתחת לישבן על שוק הרגל, היא מייד ניגשה והתיישבה פותחת את פיה גדול גדול ומניחה את ידיה מצדי ראשה. רק אחרי מספר פעמים בהן ביצעה את הפעולה הזו מילאתי את חלקי בעיסקה.
המשכנו עוד שעה קלה אחר כך ברצף הפעולות ואחר כך נחנו מעט על כוס קפה במרפסת, נהנים מאוויר הבוקר המוקדם של יום שבת.
Master O
