שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ממעמקים קראתי, אולי גם אכתוב

מנסה להזכיר לעצמי שלכתוב ולהתבטא אינם סימנים של חולשה (סליחה, ברי, על הציטוט). אולי הגיע הזמן להחליף מגירה ישנה בפרסום קבל עם וכלוב.
לפני 19 שנים. 22 באוגוסט 2005 בשעה 20:46

רק לפני כמה דקות התחרעתי כאן על המקלדת וכתבתי את מילותיו של שיר מאוד ארוך, אחרי שהזנחתי את הבלוג תקופה ארוכה.
בינתיים, ממש לפני דקה, קיבלתי הודעה ששאלה בפשטות מה שלומי, וכדרכי בקודש, לא יכולתי לענות בקצרה, אבל התשובה נראתה לי כמו משהו שאולי כדאי שכל מי שמתעניין במידה זו או אחרת בשלומי יידע.
אז הנה: בתשובה לשאלה מה שלומי בימים אלה:

"מתבוסס להנאתי הביזארית בתוך אותה תחושה מוזרה חציה אפאטיות דכאונית וחציה זעם קר ולא ממוקד.
לא מגלה כל סימן של חולשה ואולי כמה לחוש קצת חולשה או קצת רגש
מביט לכל הכיוונים כצייד המשחר לטרף וכטרף הנשמר לנפשו בו זמנית
אומר את כל המלים הנכונות לכל האנשים הנכונים בכל הסיטואציות הנכונות ולא מצליח להתמלא מזה ולו לשנייה של חסד
ובעיקר אחוז כמיהה לסוג אחר של אושר, שאולי קצת שכחתי"

OMEN{בובת זונה} - כתבת ממש יפה. מאוד מזדהה עם ההרגשה למרות שכרגע איני חש כך.

רק טוב...
לפני 19 שנים
מיתוסית​(שולטת) - לא יודעת מה כולם מאושרים פה. נשמע שזאת הרחבה של: "חרא, טוב תודה".
כלומר עירוב של בלבול מרגשות, עצב ושמחה.
אני מקווה שיהיה טוב ושתמצא את אשר לבך מרגש. וכן, כדאי שתתחיל להזניח פחות את הבלוג שלך!!
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י