לפני 18 שנים. 16 בפברואר 2006 בשעה 14:51
יודע כבר שעבר זמן ניכר
מהימים בהם המרפסת הקטנה שלך הכילה את כל סודותינו
אלו שנאמרו ואלו שהתחבאו בחיבוקים הארוכים
היום את בת שלושים
והתינוקת שלך בת ארבעה חודשים, יצור זעיר ומתוק שתגני עליו בכל מאודך מפני העולם שהיה רע אליך לפעמים.
אנחנו מדברים מפעם לפעם, בעיקר שיחות חולין
לפעמים חוגגים את חמש עשרה השנים שחלפו, את הגבר והאשה הבוגרים שהפכנו להיות בכך שאנו מדברים בטבעיות ובהומור על מה שפעם היינו נבוכים מידי לרמוז לקיומו.
אני מתבייש הרבה פחות היום. לגבי כל דבר.
מוצא בעצמי עוצמה חבויה לומר ולעשות מה שלא חלמתי אי פעם שיקרה, אז, בשנים ההן.
ובכל זאת, מתגעגע לפעמים לתמימות ההיא של המרפסת, כשהעולם היה בעיקר מרחב מוגן לדמיון והרוע לא היה אמיתי ומוחשי כל כך, ולא נזקקתי לשריון עבה כל כך מעל העדינות.
