שנים עשר סנאים
אז מאיפה אני מתחיל? שוב אני חולם מסדרונות ארוכים מוארי ניאון, מתפתלים עד אין....
הכלב מקומה שנייה נובח. כן גרטרוד, כן, אני יודע שדובים מתים באלסקה. כן גרטרוד, אני יודע שמתים בלבנון..... אני רק לא יודע מאיפה להתחיל...
מתבונן בראי, אבן דרך בין שפיות לשיגעון, משתקפת בבואה חיוורת, מחוסרת אהבה. שקופה. הכלב נובח בקומה השנייה. כן גרטרוד, כן, לכי תעשי תה לפרידריך שלך. פרידריך, איש צפרדע צפוד ממחלות ומגרטרוד. שארית הפליטה.
אולד ג'ימי מסומם יתר באמבטיה רצה להרוג את אבא ולזיין את אמא. לי אין כאלה תסביכים, אני רק לא יודע מאיפה להתחיל....
זיגמונד דיבר על הרצון למות. שימות. הוא מת. ואני עדיין לא מתחיל.
שנים עשר סנאים מקפצים בדשא, קופצים בחבל, משחקים קלאס. מיהם? מה לעזאזל הרעיון הזה, שבא והולך, מנסה לומר? איפה יוסף? שבע השנים הרעות מגיעות עכשיו לשיאן.
כן גרטרוד, תעשי תה לפרידריך, איש צפרדע. אחר כך תניחי את הכר על פניו עד החרחור האחרון והפרכוס. הכלב אולי ינבח שוב. אני עדיין לא אדע מאיפה להתחיל.
לפני 11 שנים. 5 באפריל 2013 בשעה 10:19
