לפני 11 שנים. 1 במאי 2013 בשעה 4:44
Maybe I should try to be back to what I was before ....
was more simple......
Just me....
Let run in the secret corridors of your bodythe dizzying horses of your desire.
They are the only to know the destiny
that the spirit of the mists veil by shameful
dare not discover
כל השגיאות לזכויות הכותבת
לפני 11 שנים. 29 באפריל 2013 בשעה 16:06
כמו הפסקה בזמן.... הכל נעצר באותו לילה
להשאר בין הידיים שלך
תחת פקודותך
רק לרצונך....
פסק זמן קסום
מחוץ כל מציאות
רק אתה ואני
והגופות שלנו המתערבבות, המכירות את כל נקודה רגשית של השני...
היד שלך
מכאיבה
מלתפת
לוקחת
הפה שלי, תמיד צמאה לך....
הגוף שלי התמיד רוצה ממך עוד
והחלום הזה שיש לא סוף, החזרה למציאות....
למה שאתה
למי שאתה....
זה היה יכול לא להסתיים אי פעם...
אבל יש לזה סוף
בוקר שקמים וחוזרים לשלנו..... בעולם השקרים שלנו
בעולם הקינה שמסביבנו...
אולי עדיף כך
אולי לא
מי יודע.....
לפני 11 שנים. 12 באפריל 2013 בשעה 15:10
אני מתייחסת לאנשים ספציפיים בידיוק כמו שאני מצפה שהם התנהגו כלפי: עוזבת אותם בשקט.....
לפני 11 שנים. 12 באפריל 2013 בשעה 7:45
לא רוצה להיות יפה, לא רוצה להיות סקסית!
איזה טימטום לחשוב שהיופי מבאי לאושר, ההפך הוא מחריק אותו.....
לפני 11 שנים. 7 באפריל 2013 בשעה 1:13
מסיבה פראטית בבית של מישהו בלב פריז...
אני לא מכירה אף אחד חוץ מהצלם עם מי הצתלמתי אתמול.
הוא הזמין אותי. צלם ושולט
דיבורים, צחוקים, אלכוהול ואוירה טובה.
בעלת הבית, לסבית קטנה ומאוד חמודה מחליטה שהגיע הזמן להוציא את הנשלט שלה מהארון.
עומד עכשיו באמצע הסלון , על 4, גבר לבוש בבגדי פטיש של אישה.
מזהירים את הקהל, הבחור ללא ניסיון.
הערב ממשיך, עד שהחליטו להשתמש בו.
המלכות והצבא סרטים מאוצים אחד אחד השוטים שלהם. הבחור באמת חלש, אחד המלכות מבקשת מהמשלטים שלו להתפשט ולעמוד ע״י השני. ומכאן התחיל החלפה של צלילים וצחוקים, הנשלט הזה לא רק ששעומד תחת השוטים והתעללויות של 6 מאסטרים, הוא גם חמוד ומצחיק...
מכאן לא הפסיקו הצלילים המדהימים של השוטים באוויר, של הצגה בין עור לעור, הצעקות ונגיחות, מנגינה נעימה.....
החושים שלי נפתחו.... הרבה זמן לא נכנסתי עד הסוף לסשן. מנסים לרכך אותי אבל לא...
כמה שמשהו בי באמת רצה להשתחר עד הסוף, באווירה החדשה הזו, במקום הרחוק הזה, ללא מחר....
אבל מחר בבוקר, סוף סוף האירוע המשפחתית שאני מחקה כבר שבוע, שבשבילה דחיתי הטיסה חזרה.... אסור לי ההשתוללות הזה... אני מתחילה להכיר את עצמי יותר מידי שאני מחליטה להשתחר.....
גאה בי וגם קצת מאורזבת,
אבל מה שבטוח מלאת חרמנות!
החופש הזה בהפתעה היה ממש כיף... אנשים חדשים, חוויות טובות ומיוחדות. כמאט בא לי לחזור לפאריס בקרוב!
לפני 11 שנים. 5 באפריל 2013 בשעה 21:46
Yesterday was a very nice and surprising day....
Today, It was just a wonderfully day! Full of great and exiting experiences
but this day was really special because of people, and the way they've done all to make me feel home!
לפני 11 שנים. 5 באפריל 2013 בשעה 10:33
כמה ימים בפאריז... כמה ימים במשפחה
קצת רוגע, הרבה פינוקים
וטיול מפתיע!
למרות שחשבתי שלא יצא לי, הכרתי ופגשתי כמה אנשים מאוד מענינים...
כיף לראות דברים אחרים, גישה שונה... קהילה יותר מבוססת על אמת הבדסם מאשר רכילויות ומלחמות ללא סוף....
לפני 11 שנים. 30 במרץ 2013 בשעה 21:48
לטוס.... לעוף... גבוה ורחוק
איפה שהשקט קורה לי....
לפני 11 שנים. 28 במרץ 2013 בשעה 15:03
להיות צעצועת בשר בידיו
בובה צייתנית, אובייקט קל .
הקיימת רק להנאתו, לכל אחד מחושיו.
להיות יפה בעיניו, חלקה לידיו.
לעצב את הגוף כדי תמיד יותר למצוא חן בעיניו.
לקמר את הגב ולעלות על עקבים ולהציע לו ישבן תמיד מוכן לקחת.
לנוע ולהתכופף, להציע ולרדת על 4, בשקט וציות מוחלט.
קידה של כבוד.
רק לשרת אותו , בכפוף לכל מידות רעות שלו, ללא גבולות או טאבו.
לאהוב את הכל, בלי ניואנסים, רק כי הוא מצווה .
להעז ללא דעגה באמון מלאה
להיכנע בצורה עיוורת ולהציע לו גוף ונפש ללא הגבלות.
ותמיד עוד.
להגיע לתנועות המושלמות.
להקדים את ציפיותיו והנהותיו.
להתנכר עד להנאה שהההערצה העמוקה הזו
להתקיים רק כדי לאהוב אותו, לשרת אותו ולכבד אותו.
להנות מלהיות שלו לפני הכל,
לעצור את נשימתו עד שהוא מתיר אחרת.
להנות מפקודותיו ולשמוע את נשמתו שהוא מרוצה.
ליהנות מהאינטונציה של קולו, כשהטילו כל הספקות, כשהוא אוהב.
ליהנות מדבריו כשהוא נהנה ואמר אותם בלחישה.
להנות מלהיות ברגליו, דבר קטן שהוא שומר עליו, על מה שיש לו זכויות.
ליהנות מהעמדה נחשקת הזו , מהכבוד והזכות להיות שם.
על הברכיים.
שוב ושוב, ברור מאליו.
להנות מזה, פשוט, בשפע ובהפרזה.
לפני 11 שנים. 27 במרץ 2013 בשעה 22:39
וכשנימס מהכל... מכולם...
ובעיקר ממני.
זה הזמן להתנק; לעוף למקום אחר
האם חזרה למקור יהיה מה שאתן לי הכוח להמשיך?
כבר לא יודעת מה אני רוצה... הכל מרגיש לי כמו מלחמה
אך מלחמה למה? נגד מי?
איפה המקום הנעים? הכיף? הבטוח וחם?
האם הוא קיים בכלל?