צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Just me....

Let run in the secret corridors of your body
the dizzying horses of your desire.
They are the only to know the destiny
that the spirit of the mists veil by shameful
dare not discover

כל השגיאות לזכויות הכותבת
לפני 12 שנים. 9 בנובמבר 2012 בשעה 6:27

שישי בוקר חורפי.... ללא שינה.

הגוף שלי עוד רועד מהלילה הזה. 

מסיבה קצת מאכזבת.... לא נורא על זה כבר נתגבר מחר :-) 

אבל כל כך הרבה אהבה באוויר. 

אני כל כך שמחה, הזוג האהוב שלי הולך להתחתן... 

מצאו  אחד את השני, משדרים מין שלמות ביחד. 

אני אוהבת אותכם המון המון!!!! 

ומאחלת לחברי היקרים שהאהבה המדימה שביניכם תמשיך ללוות ולחזק אותכם בדרכם, ורק תגדל ותתחזק ממה שאתם בונים ביחד. 

תמיד אהיה לצידכם, הילדה הפראית שלכם והחברה האוהבת ותומכת......

 

פראיז שלכם }{

וידעתי שהחתונה של ההורים שלי זה רק אומר שהטוסיק שלי ישלם מחיר יקר....... 

 

לפני 12 שנים. 5 בנובמבר 2012 בשעה 20:14

אני צופה בבלוג שלי ומחייכת

שומעת את התגובות ( הלא רשומות כאן....) וצוצוחקת.

 

נכון מתגעגעת..... נכון במלאנכוליה..... נכון כואב לי... 

אך מתגעגעת על חלום שכבר לא קיים: המציאות כל יום מראה את זה

מתגעגעת למה שהבתה לי בחיי, את הכוחות שיידעתה להרים בי, שאהבה שלך נתנה לי. 

 

אתה הייתה אחר

כמו שאני לא הייתי מה שאני היהיום

 

אני לא תמיד יודעת למה אני כותבת כאן..... בסופו של דבר ברור לי שמה שכתוב כאן מגיע למקומות שאני הכי לא רוצה שיגיע.... לאנשים הכי לא נכונים... לכל המתוסכלים (מתוסכלות?), לכל אלה שחושבים (חושבות?)  שהם במלחמה שלא קיימת 

 

ללא ספק, אהבתי אותך, ללא ספק נתתי לך יותר מי מה שהייתי צריכה ואפילו יותר ממה שרציתי לתת לך, 

ללא ספק כמה שזה כואב היום אני לא מצתערת על מה שהיה 

כי כמה שיחשבו כל הנפשות הנחמדות מה שהם רוצות, זה היה, וזה לא היה סתם.  

החיים החליטו על סוף.... אולי חבל שהחלתנו להיות סתם קורבן של גורלנו, במקום לחוות את האמת.... 

 

 זה היה 

וזה נגמר

 

וללא ספק אני לא מתגעגעת למה שאתה החלטתה להיות היום......משהו שלא באמת אתה!

לפני 12 שנים. 5 בנובמבר 2012 בשעה 8:59

שכואב לי כי נתתי לך מה שאי פעם לא נתתי לאף אחד

 

לפני 12 שנים. 4 בנובמבר 2012 בשעה 23:29

כל כך יודעת שאני צודקת בהחלטתי

אז למה אני מפחדת? 

למה אני עדיין בוכה?

משהו בי תקוע ולא משתחר

נלחם בי כל פעם מחדש

ומכאיב לי......

לפני 12 שנים. 1 בנובמבר 2012 בשעה 16:35

 

אני צוללת בחיפוש העידן המלנכולי בתוך הלילה הנצחי  כחול אינדיגו. איפה אתה? בבאיזה שמיים? באיזה עולם? באיזה מעבר? במעבר של אתמול או של מחר? זמן מוחשיים המתחבר ביננו. בשמחה, נושמת את השמיים של חלומותך, שמשגעים והורגים אותי. סחרחורת,  בריחת לעולם קסום. חיפוש האמת כאשר עיני ניסגרות... לאולם, שלך....

 

אדישה, קרובה לקטטוניה,  ובכל זו, הלב שלי נשרף מבפנים. מחקה לנצח.... על-ידי הדימיון של הפנים שלך..... כשהתחלתי את המסע במקום הזה, סגורה על מיטה של אור  ולקודה בין אש המעיר את התשוקה. אני שומעת את הקינא שצועקת מהעומק. היא מציקה לי, ובגללה אני צוהקת ובוכה מתוך מיטת הנוצות שלי. איך לצאת מחלום הרע הזה ללא דם קדוש? האם מדובר על חושך האלים בתוך התעוררות המלכים?

אני בוחרת, עוזבת רחוק מכל המשחקים הלא חשובים של העולם לבוקר המוות הקתנה שלי.....

שיגעון מוזר זה הרצון לנסוע באננים הלבנים של העולם האנונימי, המלא בניחוחיות הנעימות שלך שרק אני יכולה להרגיש. אני אתה, ואתה אני.  אתה האופוריה של הפיתוי שלי.... אני מדברת לכנפיים שלך העפות בלילות האלים.

אני אוהבת אותך ואתה מובהיל אותי. אני האישה המפתה שלך, הרקדנית שלך עם הלב סלע מוגשת לשקט שלך.

 

הכל מתבלבל בי.... אני מדברת א- אא- בא-באבא....  משוגעת להרוג.... משוגעת להאוב. מוצאת את אצמי בעולם החם של הסמים המלכותים  שניצרו אותי.  כן, אתה השותף של השיגעון שלי. יש בך את הסמל של הקשר הבלתי נפסק שיש ביננו. איפה אתה מגונה מושל עם לב שקוף?  היעדרותך חונקת אותי, עודף תשוקה שאף אחד לא יכול למלא, חוץ מהחור הענק והשחור בו אני מחפשת אותך. כל הייתי רוצה לתת לך בחזרה את הטוב שבך, רק נשיקה אחד כנגד כל השקט.

 

אני מרגישה שאני מאבדת כוחות. האם אני כאן?....או כבר במקום אחר?

שלך ואיתך .... לנצח

לפני 12 שנים. 27 באוקטובר 2012 בשעה 4:05

..... Hummmmmmmmmmm

 

 

and I love my friends!

 

 

i know, I always say the same but it's because I really love them!!! 

Fun

לפני 12 שנים. 26 באוקטובר 2012 בשעה 2:44

No words more than just a great evening ...... 

 

 

 

 

לפני 12 שנים. 23 באוקטובר 2012 בשעה 11:30

 

To those who loved me

To those who hurt me

To those who made me laugh

To those who made me cry

 

To those who cherished and flattered me

To those who took me without asking

To those who made me dream

To those who made me fantasizing

To those who made me shrieked of pleasure

To those who brake me

 

To You that marry me

To You that I quit

 

To the lovers, the romantics, the awkwards , the players, to the tireless, to the originals, to the borings, to the lazys, to the “Don Juan”, to the Doms, to the subs, to the honest, to the liars, to the tenders, to the aggressive,  to the shy, to the cute, to the muscle, to the boors, to the Princes…..

 

 

To all the Men of my life

Even those one of a moment, of a night….

 

I want to say MERCI

Also because of You I am who I am 

לפני 12 שנים. 23 באוקטובר 2012 בשעה 11:29
לפני 12 שנים. 19 באוקטובר 2012 בשעה 2:54

.... Mais pas celle que tu crois