אני צוללת בחיפוש העידן המלנכולי בתוך הלילה הנצחי כחול אינדיגו. איפה אתה? בבאיזה שמיים? באיזה עולם? באיזה מעבר? במעבר של אתמול או של מחר? זמן מוחשיים המתחבר ביננו. בשמחה, נושמת את השמיים של חלומותך, שמשגעים והורגים אותי. סחרחורת, בריחת לעולם קסום. חיפוש האמת כאשר עיני ניסגרות... לאולם, שלך....
אדישה, קרובה לקטטוניה, ובכל זו, הלב שלי נשרף מבפנים. מחקה לנצח.... על-ידי הדימיון של הפנים שלך..... כשהתחלתי את המסע במקום הזה, סגורה על מיטה של אור ולקודה בין אש המעיר את התשוקה. אני שומעת את הקינא שצועקת מהעומק. היא מציקה לי, ובגללה אני צוהקת ובוכה מתוך מיטת הנוצות שלי. איך לצאת מחלום הרע הזה ללא דם קדוש? האם מדובר על חושך האלים בתוך התעוררות המלכים?
אני בוחרת, עוזבת רחוק מכל המשחקים הלא חשובים של העולם לבוקר המוות הקתנה שלי.....
שיגעון מוזר זה הרצון לנסוע באננים הלבנים של העולם האנונימי, המלא בניחוחיות הנעימות שלך שרק אני יכולה להרגיש. אני אתה, ואתה אני. אתה האופוריה של הפיתוי שלי.... אני מדברת לכנפיים שלך העפות בלילות האלים.
אני אוהבת אותך ואתה מובהיל אותי. אני האישה המפתה שלך, הרקדנית שלך עם הלב סלע מוגשת לשקט שלך.
הכל מתבלבל בי.... אני מדברת א- אא- בא-באבא.... משוגעת להרוג.... משוגעת להאוב. מוצאת את אצמי בעולם החם של הסמים המלכותים שניצרו אותי. כן, אתה השותף של השיגעון שלי. יש בך את הסמל של הקשר הבלתי נפסק שיש ביננו. איפה אתה מגונה מושל עם לב שקוף? היעדרותך חונקת אותי, עודף תשוקה שאף אחד לא יכול למלא, חוץ מהחור הענק והשחור בו אני מחפשת אותך. כל הייתי רוצה לתת לך בחזרה את הטוב שבך, רק נשיקה אחד כנגד כל השקט.
אני מרגישה שאני מאבדת כוחות. האם אני כאן?....או כבר במקום אחר?
שלך ואיתך .... לנצח
