החולשה שבכוח

אני נהנית כאן מדברים כה פשוטים

אתמול בבוקר אחי רץ מרטון של 21 ק"מ. אני, אבא שלי והחברה שלו נסענו יחד איתנו על מנת לשמש צוות תמיכה ולוגיסטי.
לקח לו שעתיים ו1ם דקות... (אני אוכל לרוץ אולי 4 ק"מ בזמן הזה).

עוד לא יצאתי לבלות מעבר לשעה 23:30 ללא קרובי משפחה. והאמת שלא לחוץ לי לעשות זאת.

עוד לא יצאתי לשופינג מטורף וגם זה לא ממש לחוץ לי (פרט לקניית 2 זוגות מגפי עור) ...
כרגע... שבוע הבא מקווה יתחיל להיות לי יותר לחוץ.

עוד לא יצא לי לזיין (ולהפתעתי גם זה לא לחוץ לי)

אז מה אני עושה?

הולכת לחדר כושר, יוצאת עם אחי והחברה שלו, נפגשת עם אחותי וגיסי, מלווה את אבא שלי לנסיעות עסקים שלו ומצלמת את המקום שגרתי בו פעם בהעיניי תיירת.
וזה ממש כיף

ראיתי 3 אנשים רוכבים על אופנים אחד

מכוניות משנת רפפורט שלא היו עוברים טסט

הרבה כנסיות

הרבה אנשים עוברים ברמזורים אדומים (כאן רמזור אדום או תמרור עצור הם בגדר המלצה בלבד)

ראיתי שהסיגריות כאן ממש זולות (אבל אני לא מעשנת)
שיש שוקולד בשפע
שהגלידה כאן מש טעימה (וזולה במיחוד)
שאם ילד מבקש ממך כסף ברמזור ואתה נותן לו שוקולד, זה משמח אותו יותר.