לפני 12 שנים. 17 בספטמבר 2012 בשעה 5:30
מצאתי את הדמעות שוב הבוקר
איבדתי אותם אתמול....
חשבתי שהם נגמרו אבל מסתבר שרק שמתי אותם במקום הלא נכון
חבל שמצאתי היה לי יותר קל במצב הקרחון... בלי להרגיש בלי לכאוב בלי כעס
והבוקר
הבוקר התעוררתי לבכי
האמת שזה התחיל כבר קצת בלילה שסוף סוף הלכתי לישון
שחיבקתי את הכרית שלו והצטערתי כול כך שכיבסתי את הסדינים שהוא הלך כי הריח שלו נעלם.
לקחתי את הבושם שלו שיהיה לי קצת מהריח על הכרית
והבוקר התעוררתי לגלות שהכרית רטובה מדמעות ושמתוך שינה בכיתי כול מה שלא בכיתי אתמול.
עם הבנה שדי זה באמת נגמר
גם אם הוא לא יהיה זה שיגיד שזה נגמר
זה נגמר
האמת שזה נגמר ממזמן אנחנו... או אני פשוט סירבנו לראות את זה.
נמאס לי שכואב לי
נמאס לי שהוא מכאיב לי
נמאס לי שאני הפסקתי להיות נמאמנה לעצמי ואני נותנת לו להכאיב לי ככה פשוט נמאס לי
אז למה במקום לכעוס אני עדיין בוכה
