מי אני ומה שמי?

טוב פעם שעברה ממש נהנתי 

ניראה לי שגם מחר אגיע לבורדרליין :) 

מקווה שהפעם אקבל קצת יותר אומץ להשתתף 

ניראה לי שננסה מחר ללכת למסיבה בפעם הראשונה.........

תאחלו לי בהצלחה 

שמעתי שבורדרליין מצויינים אז ניראה לי שנתראה שם :) 

 

מישהו יכול להסביר לי למה אף פעם אף אחד לא יכול להיות מרוצה מהדברים הטובים שיש לו בחיים.....?

למה שמשהו טוב מחפשים כול הזמן את מה שלא טוב

אי אפשר להסתפק בחיובי? 

 

מי אני ומה שמי?

האמת

שאני באמת כבר לא יודעת ולא זוכרת 

איתו ידעתי מי אני 

בלעדיו?

אני רק מתחילה לגלות 

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההההההההההההההההה

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההההההההההההההההההה

למה זה כול כך קשה למה?

אם חברה שלי הייתה מספרת לי מהצד על המערכת יחסים הזו הייתי צורחת עליה שהיא חייבת לעזוב אותו

אז למה אני מרגישה כמו שאני מתה רק מלחשוב על זה?

מצאתי את הדמעות שוב הבוקר

איבדתי אותם אתמול.... 

חשבתי שהם נגמרו אבל מסתבר שרק שמתי אותם במקום הלא נכון

חבל שמצאתי היה לי יותר קל במצב הקרחון... בלי להרגיש בלי לכאוב בלי כעס

והבוקר

הבוקר התעוררתי לבכי 

האמת שזה התחיל כבר קצת בלילה שסוף סוף הלכתי לישון 

שחיבקתי את הכרית שלו והצטערתי כול כך שכיבסתי את הסדינים שהוא הלך כי הריח שלו נעלם. 

לקחתי את הבושם שלו שיהיה לי קצת מהריח על הכרית 

והבוקר התעוררתי לגלות שהכרית רטובה מדמעות ושמתוך שינה בכיתי כול מה שלא בכיתי אתמול. 

עם הבנה שדי זה באמת נגמר

גם אם הוא לא יהיה זה שיגיד שזה נגמר

זה נגמר

האמת שזה נגמר ממזמן אנחנו... או אני פשוט סירבנו לראות את זה. 

נמאס לי שכואב לי

נמאס לי שהוא מכאיב לי

נמאס לי שאני הפסקתי להיות נמאמנה לעצמי ואני נותנת לו להכאיב לי ככה פשוט נמאס לי 

אז למה במקום לכעוס אני עדיין בוכה

לפעמים בא לי לישון

ופשוט להמשיך ולישון ולחיות בעולם שאני יוצרת ולא שכופים עלי לחיות בתוכו 

אחד הימים המגעילים

ניראה לי שזה הסוף שלי ושלו 

 

מדהים איך פוסט אחרי פוסט
לאורך כול מערכת היחסים הזו
מלא בשקיקה שהוא יהיה שם בשבילי
אוף למה אני כול כך חלשה
למה אני לא יכולה לעמוד על שלי מולו
למה מבחינתי לוותר עליו זה כמו לוותר על אוויר לנשימה?
שאני רואה זוג אוהב ברחוב בטלוויזה זה את המגע שלו שאני מרגישה
שאני חושבת על אהבה
זה הנשימה שלו שמלטפת אותי
שאני חולמת בלילות
החלומות זה עליו
ואנחנו ביחד
אבל בחיים שלי לא הרגשתי כול כך לבד

נמאס לי מהלימודים
נמאס לי מלהרגיש אכזבה מעצמי
נמאס לי להיות בדכאון מהריטלין
נמאס לי מההרגשה החרא שיש שהוא נופל וההשפעה שלו הופכת מריכוז לעצבות כול כך עמוקה ששום דבר לא יכול לעצור את הדמעות.
נמאס לי לחזור לבית ריק
מה שהייתי רוצה שהוא יהיה פה לנגב לי את הדמעות
נמאס לי שאני מרגישה שאני כול כך צריכה אותו ואני לא מסוגלת להרים טלפון כי לא תמיד הוא מבין לא תמיד הוא תומך כמו שאני צריכה ובדרך כלל זה גם עושה לו מצב רוח רע ואני לא רוצה לעשות לו את זה.
לא אוהבת להיות לבד
לא אוהבת ערבי שישי לבד
לא אוהבת להחניק את הדמעות מול ההורים שלי
ולא אוהבת שאני מוותרת על מה שנכון בשבילי בשביל לא לאכזב אותם
רוצה להשתחרר
רוצה להרגיש שוב שלמה עם עצמי
רוצה שהוא בלי שאני אגיד יתקשר ויגיד לי הכול בסדר אהובה שלי
.
.
.
.
.
.
.
.
.

רוצה להפסיק לבכות

אבל לא של הלב
הוא מלא בך זה כן
אבל הרחם או אלוהים שם ריק לי שם.
שהחזקתי את התינוקת הזו על הידיים שלי
והיא שחקה לי בשער ושלחה ידיים סקרניות לפנים שלי
עם חיוך ועיניים צוחקות
כמה שאני רוצה שיהיה לי חוויה כזו עם תינוק\ת משלי......
כבר הרבה זמן לא היה לי צורך רב כול כך להיות אמא
אוף
סבלנות
כן כן אני יודעת
סבלנות גם זה יגיע