נמאס לי מהלימודים
נמאס לי מלהרגיש אכזבה מעצמי
נמאס לי להיות בדכאון מהריטלין
נמאס לי מההרגשה החרא שיש שהוא נופל וההשפעה שלו הופכת מריכוז לעצבות כול כך עמוקה ששום דבר לא יכול לעצור את הדמעות.
נמאס לי לחזור לבית ריק
מה שהייתי רוצה שהוא יהיה פה לנגב לי את הדמעות
נמאס לי שאני מרגישה שאני כול כך צריכה אותו ואני לא מסוגלת להרים טלפון כי לא תמיד הוא מבין לא תמיד הוא תומך כמו שאני צריכה ובדרך כלל זה גם עושה לו מצב רוח רע ואני לא רוצה לעשות לו את זה.
לא אוהבת להיות לבד
לא אוהבת ערבי שישי לבד
לא אוהבת להחניק את הדמעות מול ההורים שלי
ולא אוהבת שאני מוותרת על מה שנכון בשבילי בשביל לא לאכזב אותם
רוצה להשתחרר
רוצה להרגיש שוב שלמה עם עצמי
רוצה שהוא בלי שאני אגיד יתקשר ויגיד לי הכול בסדר אהובה שלי
.
.
.
.
.
.
.
.
.
רוצה להפסיק לבכות
לפני 12 שנים. 17 בפברואר 2012 בשעה 18:50