מעקב התקדמות

אני חושבת שזה סופו של המעקב התקדמות שלי

לא של התהליך, זה ישאר איתי לנצח

אני תמיד אמשיך להתפתח ולעבור תהליכים, זה חלק מלחיות

זה חלק מאשכרה לחיות את החיים האלה, לרצות בהם ולא סתם לקחת אותם כאילו הם תמיד יהיו שם ותמיד בשיאם

צריך להשקות את האדמה ולהזין אותה ולערבב אותה קצת מידי פעם כדי שהיא תוכל לספוג אליה דברים טובים אחרת זה כבר לא כזה בטוח שהכל יפרח כמו שרצינו

וזה התהליך שלי, לנסות לגרום לי לפרוח לפרח הכי מרשים בערוגת הפרחים ולדאוג שהוא יהיה כזה שפורח כל ימות השנה כי הוא חזק מספיק לעמוד בכל השינויים שחלים עליו.

לאחרונה עשיתי שינוי נוסף, התחלתי לקחת שיעורים של בלט מודרני

אני, הבחורה הענקית ששקלה 112 קילו רוקדת ומתגמשת לתנוחות מטורפות מבחינת גמישות וגם מבחינת כמות השרירים שצריך לזה ועוד עושה הכל בבגדים צמודים ממש.

ואני פשוט לא מפסיקה לנסות

אני לא מוותרת לעצמי

כל החיים שלי ניסיתי ואז היה קשה אז ויתרתי , סיימתי לוותר

זאת הפעם הרביעית בחיי שאני יורדת מהמאה קילו, מהתלת סיפרתי

הפעם אני מרוויחה את עצמי,  הפעם אני מרגישה את זה, אין בכלל אופציה אחרת מאשר להמשיך להתקדם קדימה.

סיימתי את התואר, הפסקתי לעשן, לקחתי את עצמי בידיים והענקתי לעצמי את החיים שלי, בחרתי לחיות -בחרתי! אנשים לא מבינים מה זה לבחור לחיות, זה עוד צירוף מילים בשבילהם

לבחור לחיות זה כמו סוג של רגש מרוב שזה בא מבפנים, זה ממלא אותך וזה יותר חזק ממך בגלל זה אתה לא יכול ליפול מזה.

זה הזמן שלי להיבנות

בלט מודרני זה גם בשביל הנפש, זה משחרר וזה מחזק, גם פיזית וגם נפשית

כמה כוחות נפשיים צריך בשביל שאישה ענקית תבוא לשיעור כזה ואפילו תחשוב היפותטית שהיא גם יכולה להצטרף ולעשות דברים כאלה בין כל הנשים החטובות השריריות והגמישות האלה

לא לחשוב על איך היא בטח נראת כ"כ רופסת ומגושמת בין כולן.

אני כבר לא במשקל 112 קילו אבל בראש אני לעולם אהיה אישה ענקית

זה כמו הפנטום של אנשים קטועי איברים, הם לעולם ירגישו שהיד או הרגל עוד שם

ואני לעולם ארגיש שכשאני יושבת על כיסא בשורת כיסאות שאני בטוח מפריעה למישהו שיושב צמוד אלי כי אני גולשת למושב שלו,

שאני לא נכנסת לכיסא מחשב, שאני לא עוברת בין שולחנות מבלי להפיל דברים עם התחת הענק שלי,

אני בחיים לא אאמין שאני נכנסת לבגד שהוא לא במידה גדולה עד שמכריחים אותי למדוד ואז אני רואה שזה אפילו ממש גדול..

זה כל כך עצוב ואני כל כך שונאת את עצמי על זה שגרמתי את זה לעצמי

זאת היתה סוג של נכות פיזית אבל מה שיותר גרוע שמה שנשאר מזה זאת נכות נפשית.

אני לא אחת של רחמים, אני אחת שתתמודד ותצא מהכל כל עוד זה תלוי בה

אני הראשונה לעזור למי שמוכן לקבל ממני עזרה

אני רוצה להגיד לכם שאתם יכולים לקרוא לי נרקיסיטית ואני בחיים לא אעלב מזה

כי אני באמת אוהבת את עצמי

כי לאהוב זה לתת, לכבד, להעניק, להיות קשה כשצריך, להתמודד, לא לפחד לקבל עזרה או אפילו סתם תמיכה

כי לאהבה אמיתית אין גבולות וכשאתה באמת אוהב אז אתה לא תעצור ולא משנה מה עומד בדרכך

וכשאתה באמת רוצה שהאהבה הזאת תחזיק מעמד אתה גם מוצא את כל הדרכים בעולם לשמור עליה מעניינת לך וחיה, לא רדומה כזאת, לא רק הטייטל של להגיד שאתה אוהב -להרגיש שאתה אוהב!

אני המאהבת הכי גדולה של עצמי ולמי שרוצה לאהוב אותי בעולם הזה יש תחרות קשה :)

אני אפסיק לעדכן פה כמה בדיוק, אולי רק פרטים כלליים יותר כמו שלפני שבועיים ירדתי קילו ובשקילה של יום שני העלתי אותו כי עלתה לי מסת השריר בגלל הבלט

אבל ככה זה החיים, יש תנודות קטנות כל הזמן, זה חלק מלחיות, הכל משתנה אבל הכל גם שואף לאיזון וככה גם אני

אני בחורה נשית ובריאה בת 29 במשקל יפה של 85.4 קילו

ביום שני אולי קילו פחות אבל זה כבר לא משנה, העיקר להמשיך לזקוף ראש, לנשום עמוק, לחייך חיוך ענק שבא מבפנים ולהמשיך קדימה.

שבת שלום לכולם }{