|
|
|
אורות רחוקים פוצעים אפלה
ואתה סביב הגרון שלה
פוצע שפיות
נותן דרור לשדים של מחשבות
סיוטים של אחרות
צלקות שלה
קולות קרובים הולכים ונמוגים
והיא מרטיבה תחתונים
ומתמוגגת
לתוך שכרות של חלום בלהות
בקושי נאחזת בהכרה
שהיא זאת היא עצמה
היא רוצה לעטוף אותך בפיה
אבל עוטפת עם היד
ובשאגה שלך
היא נוזלת אהבה
שותה את הרעל החם שלך
כמו תרופה למחלה.
יש לך משהו בַפָנים,
משהו חסר צורה
וזה גורם לאנשים
לא לראות שאת יפה
אולי כי את דומה לאבא
רק עם אף טיפה עקום
הבנת אבל את הפואנטה
המצב הוא קצת עגום.
אבל כשראיתיך אז
כמו בראשונה
משהו בך נגע בי
הבהבה לי הנורה.
אולי זה איך שאת הולכת
אולי זה כי הייתי שיכורה
אולי זה כשאת מדברת
כן כן, רואים שאת זונה.
אז כשעלית אליי לחדר
מתנדנדת ורוצה
וכאילו שהיה רומנטי
הדבקת לי נשיקה
כשדחפנו אצבעות
בחשכה על המיטה
ובלי להתחשב * (גרה עם ההורים)
את גנחת כמו חיה...
אז אני זוכרת
בראשי את התמונה
כמו ציור של בוטיצ'לי
אני בכלל לא מגזימה.
את היית לי חוויה
מלוכלכת באמת.
עכשיו אני חייבת להגיד לך
את יותר יפה מאיך שאת נראית.
בסיטקום הזה
הדיאלוגים כל כך מבויימים.
לפעמים יש סאונד של צחוק.
אבל אף אחד לא צוחק
במיוחד לא הירק
שצמח על הספה המערבית
למשקל של 100 קילו.
לכולם יש חיוכים מפלסטיק
לפעמים גם איברים אחרים.
לפעמים
ברור מיהן הדמויות הראשיות
ומי המשניות.
אני
צופה.
בכל פעם שאדבר איתו, ארגיש נכון.
לא תמיד
מה שנכון הוא מה שנכון לכולם.
לי ברור ש
בכל פעם שאדבר איתך, ארגיש חיה.
לא תמיד
מה שחי לך הוא חי לי.
לי ברור ש
בכל פעם שאדבר איתו
הוא ירגיש ויגיד את האמת שלו
תמיד לא
רואה מעבר למה שנכון בשבילו
תמיד לא
חשוב אם אגיד
אבל לי ברור ש
שמישהו ינסה לעקוב
אחרי שביל פירורי הלחם
מישהו שהיה אמור לדאוג לנו
השאיר אותנו ביער
עכשיו עמי עושה שוקולד
ואני עושה שורות של סוכריות קופצות
תמורת שירותי מין למכשפה
אבל בסוף אני והוא נחזור הביתה
כי אין כמו אבא :)
הנפש שלי
רוצה לעבור חיטוי
בהתחלה יקחו את הבגדים
ואת הנעליים ואת השיער ואת הרכוש
הכל
וישרפו בחבית גדולה חלודה
בדממה של לילה.
אחר כך בבית החולים ישפריצו חומר
קפוא ושורף ומרגיע,
ובדיוק לפני הנזק הבלתי הפיך לעור
ישפריצו מים קרים
והצרחות
יפסיקו.
החדר האטום ייפתח אוטומטית
לעוד חדר סטרילי.
בו ייחכו בגדי פוליאסטר לבנים, מגוהצים, מקופלים.
וכשהבד ייגע בעור החשוף
היא תבין שהכל נשכח
ותחייך חיוך מבולבל
