בעצב רב אני פותח היום את הבלוג שעליו לא ניגשתי זמן רב.
שנתיים וחצי תמימות עברו להן והזדקנתי עוד קצת. אבל על השנתיים האלו הן כמו חיים שלמים עבורי. פגשתי אותך במקרה דרך צאט טיפשי , ואוצר קיבלתי במתנה.
היית לי חברה ומאהבת מהטובות שאדם יכול לבקש, התחלנו בהססנות בחשדנות אחד כלפי השני אך לאט לאט הכרנו אחד את השני ונקשרנו . קשר כו עמוק שאני לא
בטוח שאי פעם יהיה לי עם בחורה אחרת . ולא הבחורה שאני כותב עליה עדין בחיים ואני מאחל לה חיים ארוכים , לצערי מאושרים כניראה הם לא היו חייה עם אפשר
להגיד שהיא תמשיך לחיות.
פרק א
הכרתי בחורה חרדית ברשת , שמנמנה וחמודה . בפגישה הראשונה ניראה כאילו סתם עוד בחורה , לא הייתי בטוח בכוונותיה אז בילינו שעתיים בדיבורים על ההבדל בין
החרדים לחילונים. בדרך הביתה פליטת פה שלה גרמה לי להבין שהילדה לא ממש תמימה ופשוט גיששה . הפנמתי אבל אמרתי יהיה מה שיהיה , לאחר יומיים קיבלתי אות חיים
ומשם זה התחיל . בהתחלה היינו נפגשים מדברים קצת מתמזמזים קצת אפילו לא הייתי מגיע לפורקן , אחר כך כיוונתי אותה מפגישה לפגישה והתחלנו לנסות דברים.
הסתבר שהי אלגמרי לא תמימה ואחרי חודשים מספר שאני כבר חודר אליה אנאלי כדי לשמור על בתוליה , היא מגלה לי סוד, חמוד האמת שאני בכלל לא בתולה . היו לי
חשדות בעניין ומיד העלנו את רמת ההנאה של שנינו בחדירות טובות. עם הזמן לקחנו את היחסים שלנו לרמה הבדסמית כולל קשירות , הרחבות, הצלפות, ועוד דברים שלא הפרט.
חקרנו ביחד את המזוכיזם שלה והסאדיזם שלי ואת הנימפומניות של שנינו. המסע היה מרתק עבור שנינו , נהננו כל כך מלראות את השני מגיע לסיפוק גדול יותר ויותר מפעם לפעם.
כאב יהיה נחלת שנינו .
פרק ב
כאב , כאב הוא כל מה שאני מרגיש ברגע זה , סאדיסטים לא מפחדים מכאב . אז איך הכאב הזה כל כך עז שאני בקושי מצליח לנשום? הנחמה היחדה שאני יודע שאני רק בן-אדם.
במהלך השנה האחרונה הייתה החמודה שלי יוצאת לשידוכים , כי מקובל. אגב עם לא מובן אז בינה לבין חרידית אין שום דבר משותף מלבד הלבוש, לא מתפללת, שומרת שבת רק
כי אין ברירה , הולכת לבית הכנסת רק שגוררים אותה בכוח. בשיחות שניהלנו יהיה לי די ברור שאין לה שום כוונה להתחתן בזמן הקרוב בחיים. עשתה תרגילים ויצאה מהשידוכים
מבלי להתלכלך. ופתאום יום בהיר אחד " מצאו לי חתן, מחר אירוסין" . מה, איך,למה ? " לא שואלים אותי, לא נותנים לי להגיד לא" .
פרק ג
שיחות ארוכות ניהלנו במשך מספר ימים ואני רואה שהבחורה במעבק פנימי קשה, מנסה לעזור אבל אני אדם הגיוני סהכ.
היא פשוט לא רוצה להתחתן! אז קומי ותעזבי הכל . אבל המשפחה ? איך? אמא שלי לא תשרוד, אחותי מחכה שהתחתן כי אני בכורה.
אני יודע מה אתם חושבים קוראים יקרים " סיפור אהבה" כן צודקים , אבל עד כמה מסובך?! אני גבר נשוי מעל 10 שנים עם ילדים ואני מאוד אוהב גם את אישתי!
לעזאזל מי המטומטם שרצה מונוגמיה?! למה זה טוב?!
כן אני אכן אוהב גם אותה, מעומק ליבי אוהב. אולי בגלל שאני אוהב כל כך קשה לי. אבל לא על זה הסיפור . אני מוכן לא לראותה לעולם יותר (למרות שלה תוכניות אחרות),
לעולם , אני מוכן לשכוח איך היא ניראת , איך מרגישות שפתיה, את חום גופה , את הבעת הפנים שלה כאשר היא נכנסת לאקסטזה מכאב של מכה על שדיה או סטירה על פניה,
אני מוכן לותר כמעט על הכל ובפרט שאני אדע שהיא מאושרת . אך לא זה המצב!!!
מחתנים אותה בכוח , לאיש שלא רוצה בו . חצי נחמה ! הם עוברים לגור במאה השערים!!!!! אני לא מכיר אף אדם שפוי ממאה שערים!
אין לה כל נגיע לעולם חרידי מלבד הלבוש! היא תיהיה שם לבד! ללא איש! ללא עזרה! בדד רק היא והמחשבות שלה!
תהיה בן אדם פילוסוף ! תסביר לה את חומרת המצב!
הסברתי , חפרתי, הצעתי עזרה! היא מבינה ! היא מקריבה את חייה כדי לא לעשות בושה למשפחה! משפחה שזורקת אותה לכלבים!
הלב , הלב שלי נקרע לגזרים! מתנפץ לרסיסים קטנים. אין כאב בעולם המשתווה למה שאני מרגיש.
פרק ד
הנה יושב אני מול המחשב , כותב. למה?! כי כואב לי הלב! אבל הוא לא יפסיק לכאוב יא טמבל! זמן , זמן משכיח הכל! לעזאזל הזיכרון הזה! למה יא אפשר פשוט ללחוץ על
כפתור ולמחוק?! למחוק אותה מחיי לחלוטין! למחוק את אותו היום שפגשתי אותה בטעות! כל דבר ! רק לא הכאב הזה!
אין נחמה .
רק כאב.
רק מחשבות.
ריק , אני רוצה ריק!
למה מגיע לי כל הטוב הזה אלי?!
תחיי את היום הזה! תחיי אותו כאילו אין מחר ! זה המשפט שמנחה אותי בחיים כבר הרבה זמן. אני בדרך כלל אומר שמחר אין לדעת מה יהיה אז תפוס את ההזדמנויות שיש לך
היום , מקסימום מחר יהיה יותר טוב אז תפוס גם את מחר! לא חשבתי שאפשר לתת לזה עוד משמעות עד רגע זה!
אבל היום כשאני חושב על המשפט הזה הוא ניראה לי אומלל! כי היום אני אומר " תחיי את היום הזה כאילו אין מחר , כי אולי מחר לא תרצה לחיות!
הכאב הזה. כאב מזוקק , החיים . זה חיים?!
אלי אלי תעשה שיגמר , בבקשה. לא רצחתי! למה אתה רוצח אותי?
הכאב הזה
הכאב הזה