סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בנ"ל

לפני 9 שנים. 10 ביוני 2014 בשעה 18:23
לפני 9 שנים. 20 במאי 2014 בשעה 18:31

שניהם היו חרמנים,

 

הוא דחף אותה למרתף החשוך שלו, והורה לה מה לעשות

הוא ידע מהרגע הראשון, שכל מה שהוא רוצה זה לזיין אותה

היא ידעה מהרגע הראשון, שהיא מרטיבה ורוטטת רק מהמחשבה שהוא יזיין אותה

 

אבל, כשהוא אמר לה להתפשט, מה שכבר עבר לה בראש כל הזמן,

היא פשוט צחקה, ואמרה לו שהוא עדיין לא הרוויח את זה.

הוא בסבלנות, אמר לה שהוא מציע לה לציית, שככה הכל יהיה יותר טוב ושקט, וכמובן שהיא תרוויח מזה

אבל בתוכי תוכו, הוא קיווה שהיא לא תעשה את זה

כשהיא התחילה להשתמש בתירוצים הרגילים: קר לי, ומלוכלך כאן,

הוא כבר לא היה סבלן

 וכשהיא אמרה שהיא בכלל רוצה ללכת, ולא בטוחה בכל העניין, 

היא התחילה לחטוף ואז התחיל להיות מעניין!!!!

 

-- - - - - - - - - - - - - - -

 

המקל והגזר... מה היינו עושים בלעדיהם??

 

תכלס, במצבי עכשיו, גם המקל וגם הגזר נראים לי כרגע כמו משהו שהייתי רוצה לדחןף לעצמי...

 

אבל, לא בזה עסקינן - אלא בתגמול ועונש

 

למען המטאפורה, נקרא למקל - עוני מוחלט, ולגזר - מיוליוני דולרים

(לפחות כסף זה מה שמדבר אליי, עוני בשבילכם יכול להיות כאב ביצים, וגזר - אורגזמה מטורפת, או כל חלופה אחרת)

 

אם הגזר כזה מדהים, והמקל כזה כואב, אז למה לעזאזל המקל קיים בכלל?

אם יחלקו לכם מליוני דולרים, לא תקחו???

הרי ברור שבסופו של דבר כולנו רוצים את הטוב, את הזהב, את האורגזמה, את החופש, את הרוגע...

 

אז איך נולד המקל בכלל? למה חלקנו בוחרים בעוני, במקל, בכאב, שוב ושוב???

 

והתשובה לזה היא כמובן במקור, אם כל האמהות, הביצה של כל התרנגולות...

כן כן,הסאדיסטים, אלו שמרימים את המקל ונהנים להכאיב

והמזוכיסטים, אלו שמתרגשים מלראות את המקל מורם ומשחקים אותה מפוחדים וסובלים.

 

שאלוהים ישמור עלינו, החיים היו יכולים להיות הרבה יותר פשוטים!!!

 

 

לפני 10 שנים. 30 בספטמבר 2013 בשעה 21:28

ידעתי את זה מראש,

אם אני רוצה אותו, אני אצטרך להוכיח את עצמי במשך חודשיים

לפעול לפי הדרישות שלו, לעמוד בקצב שלו, לשכוח את עצמי, לבטל את עצמי מולו

ממש להתמסר לו טוטאלית

 

זה הכי לא אני

 

אבל אני רוצה אותו, ממש

אני יודעת שאחרי החודשיים האלה - הוא יהיה שלי

 

אז אני קמה כל בוקר בחור שהוא תקע אותי, 

מתיישבת מייד ועושה כרצונו, עוד לפני השוקו של הבוקר, עוד לפני שאנני מכניסה משהו לפה...

הכל לפי לוח הזמנים שהוא קבע לי מראש,

אותו לוח זמנים ומשימות שהוא הזהיר אותי מפניו מראש, עוד לפני שנכנסתי לזה...

כן, מפגרת שכמותי

נכנסתי לזה מפוכחת לגמרי

הטענות היחידות הן על עצמי - שנכנסתי לזה

זה לא הוא שמתעלל בי, זאת אני!

 

חשבתי שאם אני רוצה אותו, אני אצליח

שאם אני נכנסת לתקופנ הזאת מפוקחת, הכל יהיה בסדר, ואני אעמוד בזה

אחרי הכל, חודשיים

מה כבר יכול להיות?

חודשיים בשביל מה שאני רוצה?

אני יכולה!

 

למרות שזה הכי לא אני...

הרי אני בלתי, בקושי סיימתי תיכון, ובנס עשיתי תואר...

 

לא להאמין... אבל כבר עבר חודש, ואני עומדת בלוח הזמנים והדרישות שלו

ממש כמו ילדה טובה

כמו ילדה מחונכת

 

 

 

 

איך שהזמן עובר

 

 

 

.....

 

 

 

נשאר עוד חודש אחד

 

 

......

 

 

 

בחינות לשכה 2013

 

 

לפני 10 שנים. 24 ביולי 2013 בשעה 21:55

 

Well you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go
And you let her go

Staring at the bottom of your glass
Hoping one day you'll make a dream last
But dreams come slow and they go so fast
You see her when you close your eyes
Maybe one day you'll understand why
Everything you touch surely dies

But you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go

Staring at the ceiling in the dark
Same old empty feeling in your heart
'Cause love comes slow and it goes so fast
Well you see her when you fall asleep
But never to touch and never to keep
'Cause you loved her too much and you dive too deep

Well you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go
And you let her go
Oh oh oh no
And you let her go
Oh oh oh no
Well you let her go

'Cause you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go

'Cause you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go
And you let her go

לפני 10 שנים. 15 ביולי 2013 בשעה 16:08

אז היחיד שהצליח לחנך אותי, היה הבוס שלי

 

לא מבחינה מינית חס וחלילה, כי כל קשר בין מין אליו נשמע לי מילה גסה וגורם לי רצון לאבד את עצמי לדעת...

 

בהזדמנות זאת אני רוצה להסביר, כשאני קוראת לעצמי בלתי ניתנת לחינוך,

שהוא כשלעצמו מין כינוי מתגרה שכזה, שגורם לכל מיני פוצים לפנות אליי בפניות מאותגרות,

(בסגנון: "זה כי עוד לא הכרת אותי", "אין כזה דבר", "לכל אחת יש תאחד שלה שיחנך אותה" וכו'....  )

זאת ממש לא הייתה כוונת המשורר,

 

אני פשוט כזאת, מין בלתי ניתנת לחינוך שכזאת,

אחת שהדרך היחידה "לסדר אותה" ולגרום לה לעשות משהו, זה כי אומרים לה "לא" (וכן, אני יודעת לזהות כשעושים את זה, אז אל תנסו)

אחת שההורים שלה חיים בנס, כי הם היו אמורים למות מהתקף לב עוד כשנכנסתי לגיל ההתבגרות (9.5)

בקיצור, הפואנטה היא, שלמרות שזה נשמע כמו כינוי מתלהב, מתריס וכו', בתכלס אני פשוט כזאת.

 

לענייננו,

המורדת הזאת, שהיא אני, סיימה תואר ונאלצה לשבת על התחת תקופה ארוכה, באותה העבודה, בלי קונצים ובלי שום הנחות בגלל קסם כזה או אחר

 

כך, מצאתי את עצמי ננזפת, נצעקת, מושפלת, מזולזלת (נשבעת שיש מילה כזאת - זה כשלא מעריכים את הקריעת תחת שאתה עושה בשביל הבוס שלך! ולא מהסוג שאני אוהבת...)

ו... כן כן... לא ייאומן, אבל... שותקת!!

 

כמובן, שהייתי נורא לא מרוצה, ובמקביל חיפשתי התמחות נוספת, אבל מסתבר שגם ככה התקופה קצרה, ואף אחד לא רוצה מישה שעבר חלק מהתקופה, ונשארה לו תקופה קצרה

ואני, שאני אומנם דפוקה, אבל לא מספיק טיפשה, ידעתי שאני לא רוצה להתחיל את ההתמחות מההתחלה

וכך, מצאתי את עצמי עובדת אצלו - 

 

זה שחושב שלשלם שכר של 4,100 ש"ח בחודש כולל, זה אומר לקנות אותי, 

האיש שלא יודע מה זה המילה "בבקשה" או "תודה", שחושב שפניה לבני אדם בכינוי "בואי" (בטון שאומרים לכלב...) היא לגיטימית

זה שמושיב אותי בפגישות ארוכות, בלי יכולת להשתתף בהן, כי פשוט אין לו כח לצעוק "בואי" כשהוא רוצה שאצלם משהו, או אזרוק משהו לזבל....

 

בקיצור, עם מספר ניסיונות "לענות לו" ו/או "להיכנס בו" שלא צלחו,

כאשר המבט שלו ושל עמיתיו לעבודה היה מלא בהפתעה ו/או אכזבה על כך שאני מתנהגת בחוצפה שכזאת 

מצאתי את עצמי פשוט.... מ צ י י ת ת

וכל זה בשל הפחד שיפטר אותי

 

טוב.... לא לנצח, רק עד עכשיו :)

 

יש לי עוד חודש להתמחות,

 

הוא עוד לא מצאו לי מחליף/ה, וכרגע הוא צריך אותי יותר משאני צריכה אותו.

 

ובפעם האחרונה שהוא החליט לדבר אליי לא יפה, 

בתוספת גירויים מהבית (מחלה ועצבים)

מצאתי את עצמי צועקת עליו, מאשימה אותו, מעלילה עליו, וטועה בגדול

עם דגש על טועה בגדול

 

הוא כמובן, קפץ על המציאה, ובחר לנצל את החולשה,

 

אוה אז, הלא יאומן קרה

 

קירות הבניין רעדו!

החלונות התנפצו!

צינורות הביוב התפוצצו!!!

(לפחות אלו שבעיניים שלי)

ועוד ועוד!!

!

 

אבל כרגיל...

התגובה המיידית הייתה לשמור על מקום העבודה, ושתקתי

 

אבל לא יכולתי עוד,

לאחר כמה שעות, כשנרגעתי (לא מאמינה בלעשות דברים בדחף הרגע ו/או בשעת כעס)

מאחר שהרגשתי בטוחה מבחינת העבודה, ומושפלת מבחינת מדרכה

החלטתי שלא אשתוק יותר

 

הוצאתי עליו ואת הרפש המתורבת שלי!, תוך רמיזה לחוסר אנושיותו!, חוסר רגישותו ! ואולי גם קצת איום לגבי הופעתי בימים שלאחר מכן במקום העבודה.... (איום שקיימתי יום אחד בכדי להמחיש)

 

וכאן רבותיי, נכנס השיר האהוב עליי לתמונה:

 

אוה אוה... איך הגלגל מסתובב לו.... מסתובב.... מסתובב לו...

אוה אוה... איך הגלגל מסתובב לו.... מסתובב.... מסתובב לו...

(תשירו איתי)

 

זהו, ניצחתי, הוא הפך להיות פאפי! 

 

יותר לא קורא לי במקום העבודה בכינויי "בואי", לא מלחיץ, לא משגע, לא הורס את הריכוז, לא גורם לי לכעוס, לשנוא ועוד תחושות רעות ונוראיות

אלא שואל אותי בפחד / נחמדות - על מה את עובדת עכשיו? איך היה הסופש? ושיהיה יום מקסים  :-)

 

אני מרוצה!!!

(אם כי קצת משועממת, מעניין מה יקרה אם אבקש להוסיף את השם שלי למשרד)

 

בקיצור,

תלמדו -

(כן כן, יש גם מוסר השכל)

לא לכל אדם יש תחליף, אל תפחדו לעמוד על שלכם, ואל תחששו להגיד את שעל לבכם

אני סידרתי לעצמי חודש רגוע, 

וככל הנראה  - אם לא הייתי מפחדת, ועושה זאת בהתחלה, יכלה להיות לי שנה נחמדה, רגועה (ומשעממת)

(מעניין אם הייתי שורדת אותה בלי האתגר?, פשוט שיעמום נטו...)

 

אה, וגם -

(כן, יש גם נמשל שכזה לסיפור)

אני מאמינה שבכל שולט ניתן להוציא את הנשלט

 

אבל לא -

אני לא מעוניינת בנשלטים, כי אז - לאחר ההצלחה, אני משתעממת...

 

 

לפני 10 שנים. 14 ביולי 2013 בשעה 18:40

זהו,

 

זה קרה,

 

אנחנו מכירים כבר חודשיים,

 

נפגשים פעמיים בשבוע,

 

סוף סוף אני יכולה לסמוך על מישהו,

 

הוא יודע בדיוק מתי להכאיב לי,

 

הוא מבין כשאני אומרת שזה יותר מידיי,

 

יודע למתוח עד לקצה - אבל אף פעם לא מעבר.

 

פשוט מתחשב, חמוד, וסאדיסט במידה הנכונה

 

מצאתי לי רופא שיניים!!

 

(חבל רק שהוא גם מרוקן לי את הכיס...)

לפני 11 שנים. 20 במרץ 2013 בשעה 21:34

Where there is desire
There is gonna be a flame
Where there is a flame
Someone's bound to get burned
But just because it burns
Doesn't mean you're gonna die
You've gotta get up and try...

 

http://www.youtube.com/watch?v=WM9Cx3Xd0UI

לפני 11 שנים. 17 במרץ 2013 בשעה 18:25

אני:  אשר...

הוא: מה מאמי?

אני: אל תבהל ממני, כן? אבל חשבתי שנעשה משהו מגניב

הוא: כבר אמרתי לך שאני לא בקטע של סלסה

אני: לא, במיטה!

הוא: הכל טוב...

אני: אולי תקשור אותי, ונעשה משהו מגניב כזה?

הוא: אה, מאמי...???? אני ישן

 

אני: בוקר טוב, זוכר מה ביקשתי אתמול?

הוא: לא, הייתי הפוך...

אני: אמרתי לך שבא לי שנגוון קצת במיטה, אולי שתקשור אותי או משהו מהסגנון, נכניס קצת טעם...

הוא: "בהההההההההההההההה", פשוט הקיא עליי הבן זונה!

 

(זיכרון מימי אשר ז"ל)

 

לא הייתה לי ברירה, היינו חייבים להיפרד 

היה ברור שזה לא הולך לשום מקום,

הבטחתי לעצמי שאף אחד אף פעם לא ישעמם אותי יותר

שלא יהיו לי זיונים וניליים בחיים

שלא אכנס בחיים לזוגיות יותר, זה משעמם!

והכי חשוב, שאפצה על 7 שנות השעמום האלה!

 

וכך הגשמתי את הפנטזיה שלי

החיים שלי נראו כמו סרט כחול

הייתי עם יותר גברים מחברות שלי...

עם יותר גברים מסכום כל הגברים של כל החברות שלי ביחד...

ניסיתי הכל

זיינתי הכל

גמרתי מלא

תמיד היה לי פרטנר שהזכיר לי את ההבטחה שלי ושאני חיה את החיים הטובים!!!

 

ואז הגיע היום...

פתאום...

 

לאחד יש קול מעצבן כשהוא גומר

לשני פרצוף מעצבן שעושה לי בחילה (כשהוא גומר)

השלישי אגואיסט מידיי

הרביעי מתחשב מידיי

החמישי חושב שאני חברה שלו

והשישי הולך בלי להגיד שלום

השביעי מתקשר לשאול לשלומי

השמיני היה בסדר, אבל יש לו שגיאות של ילד בשלוש

 

בקיצור, אני לבד

כולם משעממים אותי

אין לי זמן לאף אחד

לא בא לי על אף אחד

והחיים הטובים הפכו למשעממים בפני עצמם...

 

בודד לי,

ונראה לי... למרות שזה ממש מלחיץ להגיד את זה....

שאני צריכה זוגיות, לא רק סקס

 

באסה, אני בודדה!