בנ"ל

אז היחיד שהצליח לחנך אותי, היה הבוס שלי

 

לא מבחינה מינית חס וחלילה, כי כל קשר בין מין אליו נשמע לי מילה גסה וגורם לי רצון לאבד את עצמי לדעת...

 

בהזדמנות זאת אני רוצה להסביר, כשאני קוראת לעצמי בלתי ניתנת לחינוך,

שהוא כשלעצמו מין כינוי מתגרה שכזה, שגורם לכל מיני פוצים לפנות אליי בפניות מאותגרות,

(בסגנון: "זה כי עוד לא הכרת אותי", "אין כזה דבר", "לכל אחת יש תאחד שלה שיחנך אותה" וכו'....  )

זאת ממש לא הייתה כוונת המשורר,

 

אני פשוט כזאת, מין בלתי ניתנת לחינוך שכזאת,

אחת שהדרך היחידה "לסדר אותה" ולגרום לה לעשות משהו, זה כי אומרים לה "לא" (וכן, אני יודעת לזהות כשעושים את זה, אז אל תנסו)

אחת שההורים שלה חיים בנס, כי הם היו אמורים למות מהתקף לב עוד כשנכנסתי לגיל ההתבגרות (9.5)

בקיצור, הפואנטה היא, שלמרות שזה נשמע כמו כינוי מתלהב, מתריס וכו', בתכלס אני פשוט כזאת.

 

לענייננו,

המורדת הזאת, שהיא אני, סיימה תואר ונאלצה לשבת על התחת תקופה ארוכה, באותה העבודה, בלי קונצים ובלי שום הנחות בגלל קסם כזה או אחר

 

כך, מצאתי את עצמי ננזפת, נצעקת, מושפלת, מזולזלת (נשבעת שיש מילה כזאת - זה כשלא מעריכים את הקריעת תחת שאתה עושה בשביל הבוס שלך! ולא מהסוג שאני אוהבת...)

ו... כן כן... לא ייאומן, אבל... שותקת!!

 

כמובן, שהייתי נורא לא מרוצה, ובמקביל חיפשתי התמחות נוספת, אבל מסתבר שגם ככה התקופה קצרה, ואף אחד לא רוצה מישה שעבר חלק מהתקופה, ונשארה לו תקופה קצרה

ואני, שאני אומנם דפוקה, אבל לא מספיק טיפשה, ידעתי שאני לא רוצה להתחיל את ההתמחות מההתחלה

וכך, מצאתי את עצמי עובדת אצלו - 

 

זה שחושב שלשלם שכר של 4,100 ש"ח בחודש כולל, זה אומר לקנות אותי, 

האיש שלא יודע מה זה המילה "בבקשה" או "תודה", שחושב שפניה לבני אדם בכינוי "בואי" (בטון שאומרים לכלב...) היא לגיטימית

זה שמושיב אותי בפגישות ארוכות, בלי יכולת להשתתף בהן, כי פשוט אין לו כח לצעוק "בואי" כשהוא רוצה שאצלם משהו, או אזרוק משהו לזבל....

 

בקיצור, עם מספר ניסיונות "לענות לו" ו/או "להיכנס בו" שלא צלחו,

כאשר המבט שלו ושל עמיתיו לעבודה היה מלא בהפתעה ו/או אכזבה על כך שאני מתנהגת בחוצפה שכזאת 

מצאתי את עצמי פשוט.... מ צ י י ת ת

וכל זה בשל הפחד שיפטר אותי

 

טוב.... לא לנצח, רק עד עכשיו :)

 

יש לי עוד חודש להתמחות,

 

הוא עוד לא מצאו לי מחליף/ה, וכרגע הוא צריך אותי יותר משאני צריכה אותו.

 

ובפעם האחרונה שהוא החליט לדבר אליי לא יפה, 

בתוספת גירויים מהבית (מחלה ועצבים)

מצאתי את עצמי צועקת עליו, מאשימה אותו, מעלילה עליו, וטועה בגדול

עם דגש על טועה בגדול

 

הוא כמובן, קפץ על המציאה, ובחר לנצל את החולשה,

 

אוה אז, הלא יאומן קרה

 

קירות הבניין רעדו!

החלונות התנפצו!

צינורות הביוב התפוצצו!!!

(לפחות אלו שבעיניים שלי)

ועוד ועוד!!

!

 

אבל כרגיל...

התגובה המיידית הייתה לשמור על מקום העבודה, ושתקתי

 

אבל לא יכולתי עוד,

לאחר כמה שעות, כשנרגעתי (לא מאמינה בלעשות דברים בדחף הרגע ו/או בשעת כעס)

מאחר שהרגשתי בטוחה מבחינת העבודה, ומושפלת מבחינת מדרכה

החלטתי שלא אשתוק יותר

 

הוצאתי עליו ואת הרפש המתורבת שלי!, תוך רמיזה לחוסר אנושיותו!, חוסר רגישותו ! ואולי גם קצת איום לגבי הופעתי בימים שלאחר מכן במקום העבודה.... (איום שקיימתי יום אחד בכדי להמחיש)

 

וכאן רבותיי, נכנס השיר האהוב עליי לתמונה:

 

אוה אוה... איך הגלגל מסתובב לו.... מסתובב.... מסתובב לו...

אוה אוה... איך הגלגל מסתובב לו.... מסתובב.... מסתובב לו...

(תשירו איתי)

 

זהו, ניצחתי, הוא הפך להיות פאפי! 

 

יותר לא קורא לי במקום העבודה בכינויי "בואי", לא מלחיץ, לא משגע, לא הורס את הריכוז, לא גורם לי לכעוס, לשנוא ועוד תחושות רעות ונוראיות

אלא שואל אותי בפחד / נחמדות - על מה את עובדת עכשיו? איך היה הסופש? ושיהיה יום מקסים  :-)

 

אני מרוצה!!!

(אם כי קצת משועממת, מעניין מה יקרה אם אבקש להוסיף את השם שלי למשרד)

 

בקיצור,

תלמדו -

(כן כן, יש גם מוסר השכל)

לא לכל אדם יש תחליף, אל תפחדו לעמוד על שלכם, ואל תחששו להגיד את שעל לבכם

אני סידרתי לעצמי חודש רגוע, 

וככל הנראה  - אם לא הייתי מפחדת, ועושה זאת בהתחלה, יכלה להיות לי שנה נחמדה, רגועה (ומשעממת)

(מעניין אם הייתי שורדת אותה בלי האתגר?, פשוט שיעמום נטו...)

 

אה, וגם -

(כן, יש גם נמשל שכזה לסיפור)

אני מאמינה שבכל שולט ניתן להוציא את הנשלט

 

אבל לא -

אני לא מעוניינת בנשלטים, כי אז - לאחר ההצלחה, אני משתעממת...