כנפיים לבנות

כשאת אומרת לי: "תצליף בי, אבל רק כשאומר לך"

אז אני מתחיל להבין שהמושכות הן אומנם שלי, אך לשנינו יש שם יד. (או איבר אחר)

כאדון שלך אני נותן לך את התחושה של להיות מוערכת וחשובה. שאת נמצאת פה בשביל מטרה גדולה ממך, אבל שהמטרה משרתת גם אותך כשאת משרתת אותי.

מתי בפעם האחרונה נשענת על משהו כה יציב ומוצק ולא על קנה רצוץ של תקוות שווא?

עכשיו יש מטרה שמנחה אותך, את שייכת למקום, לאדם, למציאות...