תמונות מצב

הוא מבקש שאכתוב,
אני מסבירה לו שאין צורך שאכתוב, שזה לא הסגנון שלי.
הוא מתעקש ואומר שאולי הגיע הזמן, שאולי אנחנו צריכים סגנון משלנו.
אז מה תרצה שאכתוב?
אני שואלת.
את הכל, הוא עונה.
את הדברים שעשיתי לך, את הדברים שאת עושה לי, את המקומות שהיינו בהם יחד ואת העתיד שאנחנו חולמים.
אני מראה לו את הטקסט,
אתה לא חושב שזה אולי קצת יותר מידי?
יותר מידי מפורש, יותר מידי ברור, יותר מידי....
אני שואלת.
הוא מרכין את הראש לדף ומרים אותו חצי הדרך עם חיוך וניצוץ כמעט מוטרף בעיניים.
את צודקת, זה לא הסגנון שלנו, אני לא מוכן לחלוק אותנו עם אף אחד אחר.

ואז אני נשארת רק עם השיר.

&feature=youtube_gdata_player


דפי.