תמונות מצב

קודם האבנים הגדולות,

הילדות שלי, האונס, האובדן.

אחר כך חצץ שנכנס בין החורים הקטנים,

השנים הראשונות שלי כאן, החרדות.

ואז המון חול ומים שממלאים את כל החרכים הקטנים, סותמים הכול שלא יהיה מקום ריק ולא יחדור אור,

היום יום, הגברים, הנשים, האכזבות והשקרים.

והכל דחוס טוב טוב.

דברים מתחילים לגלוש החוצה,

הטירוף מסתחרר במערבולות של הברז הפתוח,

מציף.

משחיז את האבנים בדרכו למעלה,

והן זזות על הדפנות, כל רגע יקרעו את המעטפת.

מניעה. סכין.

חתכים מבוקרים, מחושבים, מבחוץ,

שליטה בזרימה החוצה.

המעטפת מורכבת משפיות, היא מה שמחזיקה את כל זה בפנים,

כל חתך שכזה, שנועד להקל על הלחץ,

מחליש את כל המבנה.

מעל לכל אחד מאתנו יש טיימר שסופר אחורה,

הוא מתעדכן כל הזמן.

תאריך תפוגה.