לפני 17 שנים. 1 בינואר 2007 בשעה 17:43
wicked fairy
נפתח הספר, נפתח הלב,בואו גלו מהו כאב
אדם עם כנפיים, עיניים סגולות,
היכנסו לבפנים יש הרבה לגלות...
לפני 17 שנים. 1 בינואר 2007 בשעה 15:34
אני רואה כמה אנשים נכנסים!!!!!
תעשו לי טובה ותגיבו יאמניאקים/ות.
תודה!
HAPPY NEW YEAR
לפני 17 שנים. 31 בדצמבר 2006 בשעה 11:43
ואין כל כך הרבה מה להגיד.
השתנתי מקצה אחד לאחר, גדלתיוהתבגרתי המון, מדהים אותי מה שקורה לי ואיך שאני נע בתוך תוכי אל הדרכים החדשות שמצפות לי.
עכשיו אני רק רוצה מישהו שאני אוהב לנשק אותו בסילבסטר והכל יהיה מעולה 😄
הבעיה היא, אין אחד כזה!
לפני 17 שנים. 29 בדצמבר 2006 בשעה 13:12
ולהביט אל תוך תוכה של האמת זה כואב עוד יותר.
וכך עשיתי בזמן האחרון , הסתכלתי אל תוך האמת בפרצוף, כאילו אין מחר וכאילו אין היום.
הגעתי למסקנות לרוב, חסל סדר נשיקות, מיזמוזים וזיונים. פיניטו.
עכשיו אני מגיע לבן.
לבן אליך, מי שלא תהיה.
נקי, טהור, בדרך אליך, לבן.
לפני 17 שנים. 22 בדצמבר 2006 בשעה 9:10
זה מרגיש כל כך מוזר, לגעת באמא ולנשום אותה דרך אפי...
אני יודע שרבים מן האנשים פה לא יבינו, אבל זו הדרך הטיבעית, במיוחד דרכי הטיבעית שלי.
אהבה, אהבה, אהבה.
הוא חבר, הוא חבר, הוא חבר.
איי איי איי, לפתוח בקלפים זו דרך מעניינת להבנה באה מן הפנים אל החוץ וההפך.
מיאו.
לפני 17 שנים. 17 בדצמבר 2006 בשעה 20:28
ואני כל כך קרוב ללגעת באמת החדשה שלי....
התגעגעתי. מאוד. לכולם, במיוחד לבלוג שלי עכשיו אני בהחלט מרגיש שהרעננות מתחילה
ועכשיו לביזנס....
לפני 17 שנים. 3 בדצמבר 2006 בשעה 19:22
הגיע זמני להיות אני, הכי אני שאפשר.
הבלוג יוצא להפסקה וכך גם אני.
לפני 17 שנים. 1 בדצמבר 2006 בשעה 14:00
הולך להיות לי עכשיו סשן בפעם הראשונה!!!!
והוא הולך להיות מדהים כי מי שעושה לי אותו אמממ טוב נו... נשמור את זה לפוסט של אחרי!!!!!
בקיצור הולך להיות לי עכשיו סשן טרה לה לה לה לה
הולך להיות לי עכשיו סשן בפעם הראשונה!
מחיאות כף בבקשה!
לפני 17 שנים. 29 בנובמבר 2006 בשעה 16:46
וכשזה כואב זה כואב.
למען האמת כבר די נמאס לי מכאב, הוא לא מהווה יותר מאשר תחושה חסרת טעם בשבילי, יש לי ממנו והרבה, בכמויות בלתי נתפסות בעליל, אבל {וזה אבל גדול} נמאס לי.
"פתח לי בבקשה" ביקשתי ממנו, שותה עוד מן הוודקה קורנט רדבול.
"הב לי את המשחק" הסתכל עמוק אל תוך עיניי, אני ניגש אל הארון המוכר תופס את המשחק בידיי מסתכל על צבעיו של קלף המקור. אני מתחיל לערבב את החבילה ובוצע אותה בידי השמאלית. הוא תופס את הקלף הראשון והמקור מופיע מחדש.
תפסנו את הבטן והתחלנו לצחוק בטירוף.
שונה כל כך שזה כואב, יותר מדי כואב ודי, נמאס.
לפני 17 שנים. 28 בנובמבר 2006 בשעה 9:23
"בסדר, אתה?".
"טוב, תגיד אתה זוכר מה קרה אז?".
"כן".
"ו?".
"הוא צודק".
"סעממממאק ערס".
"מצטער".
"יאללה ביי גבר".
"ביי".
______________________________________________________________
חזרות, איפור, רעש, כעס, צרחות, מכות, חבוק, התרגשות והכל בשביל בחור אחד שהיה כל כך מדהים שזה כואב 😄
כל כך שמחתי בשבילך ים, אין לך מושג עד כמה, לראות אותך במצב שאתה צריך להיות בו, על הבמה, שר ומופיע.... מתפרע בתוך הכלוב הקטן הזה שלך. הקטן והאדום.
אממממ
הולך להיות לי יום מעניין....