לפני 17 שנים. 29 בנובמבר 2006 בשעה 16:46
וכשזה כואב זה כואב.
למען האמת כבר די נמאס לי מכאב, הוא לא מהווה יותר מאשר תחושה חסרת טעם בשבילי, יש לי ממנו והרבה, בכמויות בלתי נתפסות בעליל, אבל {וזה אבל גדול} נמאס לי.
"פתח לי בבקשה" ביקשתי ממנו, שותה עוד מן הוודקה קורנט רדבול.
"הב לי את המשחק" הסתכל עמוק אל תוך עיניי, אני ניגש אל הארון המוכר תופס את המשחק בידיי מסתכל על צבעיו של קלף המקור. אני מתחיל לערבב את החבילה ובוצע אותה בידי השמאלית. הוא תופס את הקלף הראשון והמקור מופיע מחדש.
תפסנו את הבטן והתחלנו לצחוק בטירוף.
שונה כל כך שזה כואב, יותר מדי כואב ודי, נמאס.