לפני 18 שנים. 22 ביולי 2006 בשעה 14:15
כוס אימך הצולעת אני מתגעגע
נשיקות
wicked fairy
נפתח הספר, נפתח הלב,בואו גלו מהו כאב
אדם עם כנפיים, עיניים סגולות,
היכנסו לבפנים יש הרבה לגלות...
לפני 18 שנים. 20 ביולי 2006 בשעה 22:45
אבל אני רוצה להגיע לשיבעים
אני כרגע 82 אבל אני רוצה להגיע ל70 ולהיות הכי חטוב שבעולם, אני רוצה שאנשים ברחוב יקעו בעומדים בגללי. נקודה.
פעם שקלתי 115 עכשיו אני שוקל 82, ירדתי המון. באמת שהמון. אבל זה לא מספיק לי אני לא רוצה לראות כלום, פשוט להיות עם ריבועים מחוטבים, וזהו.
אז מותר לי אחותי?
לפני 18 שנים. 20 ביולי 2006 בשעה 19:13
שמישהו יעצור אותי עכשיו! כי אני לא נכנס לזה שוב, באמת שלא. לא רוצה את זה!!!
למרות שלמען האמת מגיע לי שאני אכנס לזה, באמת שמגיע לי , כי הגיע הזמן שאני אכנס ואשאר ואקבל ואוכיח וכל שאר הבולשיט שמכריחים אותי להגיד כל הזמן לאנשים אחרים.
אני אכיל, כי מגיע לי, אני רק צריך לדאוג לא ליפול.
אז זהו הוחלט, אני לא אפול אבל אכנס, אני אצלול לבפנים כמו הנימף שאני ואת לזה לעטוף אותי, כמו גדול.
:)
לפני 18 שנים. 20 ביולי 2006 בשעה 6:54
12 זה מספר טוב, לא? אני אוהב אותו גם 3 גם 4 גם 7 וגם 5 כל כך הרבה מספרים אהובים 😄
בכל אופן, איפה הייתי, כן, תל אביב- עיר חמה ולחה אבל שאני אוהב מאוד הגיע הזמן שאני אעבור אליה כבר...
טוב יש זמן לזה עוד כמה חודשים בלבד ואני חבר רשום בתוך המערכת העירונית.
לפני 18 שנים. 19 ביולי 2006 בשעה 10:07
וזה כזה כיף
אני נפגשים עם הבה חברים והכל פנטסטי :)
לפני 18 שנים. 17 ביולי 2006 בשעה 10:58
אם למישהו יש משהו, הצעה למשל...
זה יהיה נורא נחמד :)
לפני 18 שנים. 17 ביולי 2006 בשעה 10:24
ולכן אני מקשיב ומקבל נופשים נעימים בים המלח
הי הי הי
}{
לפני 18 שנים. 13 ביולי 2006 בשעה 17:40
אבל יש סיבה לכל דבר. ככה אני מאמין. ככה האמנתי כמעט תמיד...
פגשתי במישהי מדהימה מישהי שלא ראיתי עד עכשיו, פגשתי בך. כן, כן, את! פגשתי יותר נכון את הכאב שבך ופגשתי במשהו מדהים.
אמרת לי שאני בטח ממש מאוכזב שיש מישהי שאני רואה בה כאחות והיא תלושה, החזרתי לך- טענתי שאני כל כך גאה בך שלמרות הכל את כל כך חזקה שזה מדהים ואין כמעט אנשים שהיו
עומדים במה שאת עוברת ונשארים חזקים כמוך, אני אוהב אותך אחות שלי, אני אוהב אותך מאוד!
עכשיו אני אצל ז'קי שטוען שי שלו מלא צחוקים בבלוג ואני חייב לקרוא {= "כנס, כנס, צחוקים חבל על הזמן!"} ואני מתגעגע אל קלייר...
בנתיים פגשתי אנשים חדשים ומרהיבים.. מיאו אני רעב!
לפני 18 שנים. 11 ביולי 2006 בשעה 9:41
מתחיל ללכת, נותן ללב שלי לקחת אותי לאן שהוא רק צריך, לאן שרק נכון. הולך ושר, הולך ושר, עובר עוד רחוב וצומת וממשיך, כדרכי בתל אביב.
אני מהלך לי במעלה הרחוב ופתאום אני מגיע לרחוב שלו, אני נבהל ומתחיל לרוץ. נכון השעה הייתה6:45 בבוקר והוא בטח חורף לו אבל עדיין מבהיל.
תראו לאן הלב שלי לוקח אותי, אליו. אני הולך קצת יותר מהר ומגיע אל בית הקפה הקבוע שלי בתל אביב, מחכה עוד כמה דקות שהוא יפתח. אני מקשיב לשרה ברייטמן ולאיזה איטלקי ששרים לי שזה Time to Say Goodbye.
אני מתיישב ומתחיל לקרוא את העיתון היומי , בדיוק אחרי, כמובן, שאני מקסים את המלצריות והברמנית, ש"מתאהבות" בי מחוסר ברירה. אני קורא על מתים, רצח ואיפור. אייס המלון-אבטיח שלי מגיע וגברת נחמדה איתי, אומרת לי שאני חמוד, שהשיער שלי ממש יפה ושאני ילד מהסוג שדודות רוצות לצבוט. כאות להבנה אני צובט את שתי לחיי {העליונות, קלייר יא סוטה} ומביא לה עוד סיגריה, אנחנו צוחקים.
הרחוב מתחיל סואן, החנויות נפתחות, אנשים מהלכים, מכוניות נוסעות ורוכבי אופנים תוקעים בי מבטים. בשמיים התכולים אין אף לא ענן אחד והאוירה הנעימה של בוקר עוטפת אותי מכל כיוון. אני אוהב את תל אביב בוקר, היא מזכירה לי את עצמי, מתעוררת לאט לאט ונפתחת אל העולם ולחיים שהוא יכול להציא לה. חושב על הבועה ועל אוהד שלא ראיתי כבר מעל לשנתיים אולי אפילו יותר. אני מתגעגע אליו, אבל אני לא מוכן להודות בזה, אז אל תגלו לו 😄
הוא סיים לכתוב את הספר שלו, אני כל כך רוצה לערוך אותו, אני לא רוצה הרבה קרדיט, רק נערך על ידי kael, וגם רק בפרק הראשון.
עכשיו אני מחכה לנוני שתתעורר ותקרא את ההודעה ששלחתי לי ותקרא לי מיד אליה הביתה, שנקנה לי בגד ים ונלך לשחות ולהשתזף, לא ראיתי אותה חודשיים, אני כל כך מתגעגע אליה {היא קוראת אז אפשר לגלות לה}.
זה העיניים שעושות את ההבדל כזה יפה, כל כך יפה, כל כך מדהים, אני אהיה בסדר, רוצה להיות רחוק מהבית, מהזכרונות וקשה לי. כי הם בבית וגם פה, בתל אביב, אבל דבר אחד אני יודע ובטוח בו, יום אחד אני אדהין מישהו כל כך עד כי הדבר היחידי שהוא ירצה לעשות זה להתחתן איתי, בדיוק אותה ההרגשה שתהיה לי בלב.
אני מחכה ליום הזה אבל אני לא מאיץ בו עוד, לא, אני לא אעשה ספיעד דייטינג {שהופך לספיד פאקים בשניות, בדוק!} לא, אני לא אתפשר, לא עוד!
אתה מחכה לי איפהשהוא שם ואני אשיג אותך- miracles happen
לפני 18 שנים. 10 ביולי 2006 בשעה 16:43
בשבועות האחרונים הגשמתי פנטזיה של שנים, לחזור לבית הספר הקודם שלי ולהתמודד עם הילדים באותו גוף עם הנשמה של היום.
הגשמתי אותה אמצעות חרה שלמדה איתי אותן שנים שלאחרונה חיזקתי את הקשר בינינו.
נפגשי עם עוד אנשים מהשכבה והם חולים עלי, חולים!!!
נו מור נידוי חברתי
אנשים אוהבים kael