wicked fairy

מתחיל ללכת, נותן ללב שלי לקחת אותי לאן שהוא רק צריך, לאן שרק נכון. הולך ושר, הולך ושר, עובר עוד רחוב וצומת וממשיך, כדרכי בתל אביב.
אני מהלך לי במעלה הרחוב ופתאום אני מגיע לרחוב שלו, אני נבהל ומתחיל לרוץ. נכון השעה הייתה6:45 בבוקר והוא בטח חורף לו אבל עדיין מבהיל.
תראו לאן הלב שלי לוקח אותי, אליו. אני הולך קצת יותר מהר ומגיע אל בית הקפה הקבוע שלי בתל אביב, מחכה עוד כמה דקות שהוא יפתח. אני מקשיב לשרה ברייטמן ולאיזה איטלקי ששרים לי שזה Time to Say Goodbye.
אני מתיישב ומתחיל לקרוא את העיתון היומי , בדיוק אחרי, כמובן, שאני מקסים את המלצריות והברמנית, ש"מתאהבות" בי מחוסר ברירה. אני קורא על מתים, רצח ואיפור. אייס המלון-אבטיח שלי מגיע וגברת נחמדה איתי, אומרת לי שאני חמוד, שהשיער שלי ממש יפה ושאני ילד מהסוג שדודות רוצות לצבוט. כאות להבנה אני צובט את שתי לחיי {העליונות, קלייר יא סוטה} ומביא לה עוד סיגריה, אנחנו צוחקים.
הרחוב מתחיל סואן, החנויות נפתחות, אנשים מהלכים, מכוניות נוסעות ורוכבי אופנים תוקעים בי מבטים. בשמיים התכולים אין אף לא ענן אחד והאוירה הנעימה של בוקר עוטפת אותי מכל כיוון. אני אוהב את תל אביב בוקר, היא מזכירה לי את עצמי, מתעוררת לאט לאט ונפתחת אל העולם ולחיים שהוא יכול להציא לה. חושב על הבועה ועל אוהד שלא ראיתי כבר מעל לשנתיים אולי אפילו יותר. אני מתגעגע אליו, אבל אני לא מוכן להודות בזה, אז אל תגלו לו 😄
הוא סיים לכתוב את הספר שלו, אני כל כך רוצה לערוך אותו, אני לא רוצה הרבה קרדיט, רק נערך על ידי kael, וגם רק בפרק הראשון.
עכשיו אני מחכה לנוני שתתעורר ותקרא את ההודעה ששלחתי לי ותקרא לי מיד אליה הביתה, שנקנה לי בגד ים ונלך לשחות ולהשתזף, לא ראיתי אותה חודשיים, אני כל כך מתגעגע אליה {היא קוראת אז אפשר לגלות לה}.
זה העיניים שעושות את ההבדל כזה יפה, כל כך יפה, כל כך מדהים, אני אהיה בסדר, רוצה להיות רחוק מהבית, מהזכרונות וקשה לי. כי הם בבית וגם פה, בתל אביב, אבל דבר אחד אני יודע ובטוח בו, יום אחד אני אדהין מישהו כל כך עד כי הדבר היחידי שהוא ירצה לעשות זה להתחתן איתי, בדיוק אותה ההרגשה שתהיה לי בלב.
אני מחכה ליום הזה אבל אני לא מאיץ בו עוד, לא, אני לא אעשה ספיעד דייטינג {שהופך לספיד פאקים בשניות, בדוק!} לא, אני לא אתפשר, לא עוד!

אתה מחכה לי איפהשהוא שם ואני אשיג אותך- miracles happen