לפני 18 שנים. 6 בדצמבר 2005 בשעה 10:59
תאים הבקושי מתפקדים שלי הופכים פורים מלחץ המידע...
קשה קשה.....
wicked fairy
נפתח הספר, נפתח הלב,בואו גלו מהו כאב
אדם עם כנפיים, עיניים סגולות,
היכנסו לבפנים יש הרבה לגלות...
לפני 18 שנים. 5 בדצמבר 2005 בשעה 23:54
כבר מעכשיו את הכל עולה, עופף סביבי.
שקט.
שלווה.
רעש טהור של תשוקה ורצון.
הרמוניה.
שלמות.
אני יושב על הדשא ורואה את כל האנרגיות הללו סובבות אותי.
הכל מנצנץ, הכל שליו.
הכל.
נפלא.
לפני 18 שנים. 5 בדצמבר 2005 בשעה 19:43
והחומר כבר לידי פתוח אבל אני צריך לכתוב משהו.
לחץ, אושר, טירוף חושים, לימודים רצחניים, עייפות, אורגזמות שלא מתקיימות, וגבר מדהים.
זה מה עובר עלי.
הנה, כתבתי פוסט, בקטנה.
}{
לפני 18 שנים. 4 בדצמבר 2005 בשעה 17:04
כאמור, כואב הראש, בטירוף
ואני עוד צריך להמשיך וללמוד עוד ועוד ועוד, כמה נפלא...
מישהו רוצה שאני אסביר לו על התאטרון הברכטיאני? כי אני יכול, באמת!
'סתכלו לאן הגעתי!! אני כותב שטויות בבלוג שלי, אבל מה חדש? P:
בא לי שישחקו לי בשיער, בא לי לפרסם סיפור, בא לי לפסל בחימר, בא לי לתפור כבר את המחוך המיועד....
ואני תקוע, בבית, מסכם חומרים למבחן...
וכמו שהבמאית שלי אומרת: "בא לי למות"
}{
לפני 18 שנים. 2 בדצמבר 2005 בשעה 22:50
כשזה פנימי זה כואב
כשזה חיצוני זה כואב אף יותר
דיכאון.
כשזה אפור זה מחניק
כשזה צבעוני זה מחניק אף יותר
טירוף.
כשזה למטה זה מלחיץ
כשזה למעלה זה מלחיץ אף יותר
חיים.
כשזה אני, כשזה אתה, כשזה כולנו
נקודה.
לפני 18 שנים. 2 בדצמבר 2005 בשעה 7:54
נפרדתי ממדריך שהיה הsafe person שלי...
אוף, נמאס לי שכולם עוזבים....
ושמעתי עפרה חזה.
וזהו.
לפני 18 שנים. 30 בנובמבר 2005 בשעה 16:02
לא הרבה אני מבקש רק מעט מכל אחד ואחת.
צומי. וזהו.
אז... אפשר קצת?
לפני 18 שנים. 29 בנובמבר 2005 בשעה 18:13
לאן את חושבת שאת נעלמת?
את לחוצה? גם אני! אני אפילו התפרקתי וקרסתי ומצאתי זמן להתקשר.
קשה לך? אני מבין- סמסי אותי god damn it! תכתבי "קייל ממי אני עסוקה רצח. מצטערת. אוהבת אותך".
אבל תעשי משהו.
לפני 18 שנים. 28 בנובמבר 2005 בשעה 21:18
לאחר זמן כה רב שלא בכיתי.
אני לא בוכה כמעט.
בכיתי מאכזבה, מכאב, מחוסר היכולת.
אני מרגיש כל כך הרבה יותר טוב, מרגיש מוגן, מרגיש אהוב...
וצעקתי חזק, בכיתי חזק אף יותר ואני קיבלתי מתנה שריגשה אותי...
אני הולך לנוח
}{
blessed be!
לפני 19 שנים. 26 בנובמבר 2005 בשעה 16:52
ולאחר ה'כותרת' הפסיכוטית ערסית שלי {נא לסלוח, תודה} התוכן:
יש יותר מדי...
אז לא אפרט במיוחד.
הייתי עם ילדה מדהימה בת 7 חודשים ואמא שלה שהיא חברה שלי... כפרות עליהן! נשמות טהורות! עיסיתי, החלפתי, ניקיתי, הברשתי, שטפתי, הצחקתי, החזקתי, נישקתי והאכלתי את הילדה הקטנה הזו... אני עוד אשמור עליה.
עיסיתי היום 11 אנשים וטיפול אנרגטי אחד, עייף! הייתי בקומה השניה הוקצב לי חדר גדול ומלא במזרונים, קטורות ונרות... אהההה
עייף, אך מאושר....
והליל {כן, ליל... לא לילה} עוד צעיר....