לפני 16 שנים. 1 בדצמבר 2007 בשעה 22:01
ולגלות שהמראה לא מושך כמו שרציתי שיהיה עד עכשיו.
ציפיתי שמה שישתקף יהיה חזק יותר, בוגר יותר, טוב יותר, כנה יותר, יותר. בכל מובן...
אני מנקה את החדר ומסתכל על עצמי ובוכה בשקט.
להסתכל אחורה; שנים, שנה שלושה חודשים ולראות אותו קייל אבל כל כך שונה, כל כך פחות בוגר כל כך, כל כך...
אין לי מילים.
זה כל כך כואב, להיות כל כך מבורך. למה? הסיבה פשוטה; עם כל ברכה באה קללה ולפעמים כשאתה לוקח את הברכות כמובן מאליו כל מה שנשאר הן הקללות שמכות בך שוב ושוב, תמידית.
והפחד שמקונן בי, במיוחד עם הבדידות שעוטפת אותי לאחרונה.
קתרזיס.
