אני יושב במרכז השולחן העטוף במפה סגולה.
בלה בלה בלה.
היי קוראים לי קייל.
בלה בלה בלה.
אני מתנדב ב*** כבר X שנים.
בלה בלה בלה.
אני ישוב בפנאל של ארבע אנשים שהם אקטיביסטים.
כן,כן, אני אקטיביסט. אני משקיע, תורם, נותן ועושה! ועוד מזמינים אותי לדבר על זה, פאן!
אני מרצה לבני נוער על למה ואיך אקטיביזם חברתי עושה לי טוב נשמה וכמה נחמד לי לעזור. באנגלית.
בסוף, חלקם מאהבים בי, אחרי שטרחתי לציין ש אני atention slut ומברכים אותי למועדון שלהם, מפריח כמה פאבולסים באוויר {וכן, המיקרופון עושה את שלו} והם צוחקים, לא עלי לא ולא! איתי... וזה משהו כל כך יפה.
לקרת הסוף אני אומר להם תודה ומספר על זה שיושב לצידי שאמר לי שהשראתי אותו מאוד ועל כך הוא מודה לי הודתי לו בחזרה, בפומבי, וציינתי שאני אומר להם תודה, על זה שאכפת להם, על זה שהם באו מגרמניה, בלגיה, פלשתין וכן גם ישראל! אני חושב שבשלב הזה מחיאות הכפיים לא הפסיקו...
המנחה אמרהלי שהייתי מדהים.... מה חדש?
גיא התקשר אליי..
הילדון היפה שלי! הוא מספר לי מדוכא ומבואס על מישהו בקורס שלו שאולי רוצה אותו אולי לא, תלוי בנטייה המינית שלו...
אני זועק לו שהבחור רוצה אותו...
"תראה, גיא, זה או שהבחור ממש רוצה אותך או שהוא ממש ממש רוצה אותך!!"
אנחנו משוחחים חצי שעה... דבר שלא עשינו חודשים רבים, שלושה במספר בדיוק...
אני מתגעגע אלייך גיא, אני ודע שאתה לא יכול לקרוא את השורות הללו אבל אני מתגעגע, כל כך מתגעגע...
אני מתגעעג לחיוך ולעיניים הכחולות, לגוף הרזה, למילים שלך שמנפצות כל חומה ריגשית שיש לי...
אני אוהב אתך גיא, כל כך אוהב...
לפעמים אנשים יפים מסנוורים אותי
האור הלבן שלהם, שעוטף אותם, מבהיק ביופיו
אורך, גיא יקירי, חזק הוא מאין סוף
אורך, גיא יקירי, עיוור אותי כבר מזמן.
לפני 19 שנים. 1 באוגוסט 2005 בשעה 20:08