בוקר. 7:32 מורה שעון הטלביזיה. אני מתלבש ויוצא לשוק רמלה.
קניות, הרבה קניות, אבל לא יותר מדי... בוקסרים, חולצות, מכנסיים, בגד ים, נעליים, מגבת של גורי נמר בחלל...
חזרה לירושלים, אני בא אל גורג'ס לעבודה, מתפקע מצחוק: "שרמוטה ברבוטה!" ואז נפילה רצחנית על הריצפה, התחת כואב לי.
סאקורה, אוכל טוב, מחיר רע ואני גורג'ס מדברים עלי ועליה ועל הכל...
בבלוג נראה כאילו אני סלף סנטרד ו-וויין. אני לא, פשוט לאחרונה אני נמצא במצב של קבלה עצמית ועוד לא מצאתי את האיזון שלי...
אני מרגיש מזוייף, אני יודע שמבפנים אני עוד מפוחד.. מפוחד עד מוות מלהראות את עצמי, מלחשוף באמת.
מפחד מהכאב, אני מרגיש כרכיכה בשעות הבוקר, כולם יוצאים לעבודה ואני לא יודע בדיוק מי יתייחס אליי כמו שצריך או שידרוס אותי למוות....
אני בכיתי בפעם הראשונה מהמגע של עצמי, זה היה מוזר לחלוטין...
אתמול אני עושה לעצמי נעימים עדינים באזור האוזן והצוואר בזמן שאני שוכב והמגע היה שונה משהו, כלומר המגע היה מדוייק, בדיוק מה שאני אוהב {מעניין למה, הא?} אבל המגע הרגיש כאילו בא מיד של מישהו אחר, התחלתי לבכות, בכי של פירוק, של הודייה, בכי מאושר טהור, בכי שאומר "חכיתי לזה זמן כה רב ועכשיו סוף סוף זה הגיע"...
אני הולך להמשיך לקרוא את הארי פוטר...
לפני 19 שנים. 3 באוגוסט 2005 בשעה 19:27
