זה כתוב לך בעיניים, עמוק בפנים אתה יודע, אתה יודע שלא התמודדת עם הכאב.
אתה פוחד, רועד, מתפתל, מתרחק, מתקרב, דורש עוד...
אתה בחושך, בסבל, עוד לא יצאת לאור...
אני אוביל אותך לדלת אך לא אוכל לצעוד עבורך....
החיים האלו מחכים לך, בדיוק מאחורי הסיבוב, אבל אתה צריך לדעת שזה סיבוב ארוך, ארוך ומייגע, סיבוב של חפירה, סיבוב התמודדות עם הסבל, עם הטראומה...
אני אעזור, אני מבטיח. אבל אני צריך שתעזור לי...
אני לא יוכל לעשות את העבודה בשבילך ואני לא יכול להדריך קיר...
אתה טהור, שנינו יודעים את זה. כולך לבן, כולך מקסים ושקט.
לא, אתה לא אדיש אתה פשוט כאוב ואתה צריך לדעת את זה.....
כשכאב עוטף אותנו אנחנו לא יכולים לראות,אני אהיה העיניים שלך, אני אהיה האוזניים שלך, אני אהיה הפה שלך, אני אהיה היד שלך, אני אהיה הכל!
אתה צריך להבטיח שלי שתהיה אתה... אתה צריך להבטיח לי שתנסה, אני לא דורש הבטחות קשות, אלא רק מינימליות....
הפוסט הזה שייך לך, ורק לך ואם תרצה אמחק אותו כהרף עין אבל אני צריך לדעת...
אתה רוצה שאני אקח אותך לדלת ההיא?
לפני 19 שנים. 7 באוגוסט 2005 בשעה 6:19