לפני 16 שנים. 14 בינואר 2008 בשעה 22:39
אני מספר לה עליו ועל הפחד שהוא יראה מי אני, מה אני. מפחד שהוא יראה את הליבה ויברח.
היא מתחילה בלהגיד לי איך נפגשנו ושהיא פחדה ממני בהתחלה כי אני "פתוח מאוד ומאוד מאוד אוהב ושמח" וגגם היפרקאטיבי טיפה היא מוסיפה.
אני מזכיר לה מה אני- היפראקטיבי הרבה, והיא צוחקת. היא מסבירה לי מה אנשים רואים כשהם רואים אותי בפעם הראשונה ואז אומרת שהיא שמחה שהכירה אותי כי היא מאוהבת בי, היא רואה בי כאחיה בדיוק כמו שאני רואה אותה. הדמעות? פורצות מעצמן ואני מתחיל לבכות בהיסטריה של רגש, אהבה ואושר טהור.
היא מסבירה לי בפשטות ש:"אם הוא באמת יראה מי שאתה באמת, הוא יתאהב בך".
אני יודע שזה נכון, למרות שאני חושש. מאוד. מפחד בהיסטריה.
ולה, לך, אחותי, פוביה שלי; א נ י א ו ה ב א ו ת ך.
