wicked fairy

הפליי פארטי אתמול היה מורכב בשבילי.

התלתי סשן וכבר על התחלתו היה לי פלאש בק אינטנסיבי לרגע ההוא, שכל כך כואב. עצרתי הכל. לא הייתי מסוגל. לא ביקשתי הבנה, וויתרתי על זה כבר מזמן, פשוט רציתי שקט ומגע מלטף ועדין שמזכיר לי שאוהבים אותי ואני לא ביזבוז חמצן בעולם הזה. לא קל להמשיך לחיות במקום שבו אני מרגיש שאני לא מספיק. אף פעם לא מספיק.

לא מספיק יפה, לא מספיק מעניין, לא מספיק מוכשר, לא מספיק חכם, לא מספיק טוב, לא מספיק. פשוט לא מספיק.

ראיתי אתמול תוכנית שבמהלכה אחת הדמויות נמצאת בדיוק במצב שלי, דמות אחרת בה היא מאוהבת שאלה אותה האם זה מפסיק מתישהו והדמות ענתה ש;" it never really goes away, you just have to learn to deal with it". זה מה שאני עושה עכשיו. מנסה להתמודד עם זה. סליחה, טעות תיקון, להמשיך להתמודד עם זה.

הליטוף הגיע בסופו של דבר ממקום לא צפוי במיוחד, מסוויטסלייב, שהייתה שם במע המרפא שלה. כל מה שהייתי צריך זה ליטוף קטן וזה עזר לי לראות שיש משהו במה שאחרים רואים. גם אם אני לא מאמין בזה. תודה לך על זה.


הגעתי לבית מותש בסביבות שלוש וחצי אחרי יום ארוך והמיטה זעקה לשמי, חלמתי חלום שהוא בין סיוט לחלום. אני עוד לא בטוח. וזה יבר עליך, ראיתי אותך ואת המספר והשכונה והכל. אני עוד לא יודע בדיוק מה זה אומר. אבל זה מזכיר לי את החלום שבו התאבדתי. it feels so vivid it aches.


פניתי אליה אתמול בלילה, סיגריה ביד, בקושי לובש משהו, מסתכל אל תוך השמיים הגדולים והשחורים. היא אמרה לי שהכל יהיה בסדר ושאני אפסיק לדאוג כל הזמן. ואז היא שלחה לי שתיי נשים חכמות בלילה שעזרו לי להבין כמה דברים.