אני רואה סרט שמזכיר לי נשכחות.
ילד בן 16 עצוב, שמן, מתפשר, כואב, דיכאוני ואובדני שרק רוצה זוג ידיים שילטף אותו.
אני כבר לא אותו הילד, אני גם לא נער, אני באמת מאמין שאני גבר. גבר צעיר שיש לו עוד המון ללמוד. כבר לא עצוב, לא שמן, קצת מתפשר, קצת כואב אבל לא דיכאוני ואובדני. אני פשוט מתגעגע אליך, לעיניים, לידיים, לשפתיים, לכולך.
זה מצחיק. אני זוכר את עצמי, את הפוזיציה 4 שנים אחורה. הכל כל כך השתנה, זה מדהים. כל כך טוב יותר, מון יותר, נקי יותר, אני יותר. אני מחייך מאושר. כי אני רואה את עצמי עכשיו וישר נזכר בך מהסרט.
אתה כל כך טוב לי, אתה יודע את זה? חברות שלי רוצות להתחתן איתך מהסיפורים שלי. ואני צריך להתעלם מפרצופי הכלבלב שהן ממיטות עליי. זה קשה! במיוחד עם התחושה שאתה מעביר בי. שמתי לי שיש לך נטייה מיוחדת לאסוף את הפנים שלי בשתיי כפות ידייך כשאתה אומר לי משהו חשוב. זה כיף 😄 רואים לך את העיניים זזות בהתרגשות בדיוק לפני שהמבט מתחדד ותופס את העין ואז האנרגיה שפורצת ממך, אני נדהם ממנה כל פעם מחדש.
אתה כמו חורף. אתה החורף שלי.
לפני 16 שנים. 8 בפברואר 2008 בשעה 14:25