שיר בהתהוות/ נמש
צייר לי אותי.
תנהג כאילו אתה אלוהים
ואני גוש החומר שלך
ועשה בי כרצונך.
קח אל ידך עפרונות וצבעים
ושרטט בזהירות את תווי פניי הנוגים.
אל תתבונן בי כלל, אלא -
הצץ אל תוך תוכי
ובריסים מוגפים אצבעותיך ינועו מעצמן.
צייר לי אותי.
כאילו מעולם לא נגעת בי
ואינך יודע אותי כלל.
ראשית -
השפתיים,
כי נמאס לי לשתוק.
שפוך לתוך תחומן המשורטט בקו דקיק
דלי של צבע תשוקה אדמדם.
עשה אותן מלאות, שלוות ומתוקות.
עתה, טפס כלפי מעלה
צייר לי שתי עיניים חמות
ותשאיר המון מקום לדמיון.
עיניים שמאירות ומספרות אותי כפי שאני.
תגרום להן להטריף ולכשף
ושיהיו עמוקות עד מוות.
כשסיימת,
גלוש במורד הדף
וצייר לי אף.
בנוגע לשיער,
מבקשת אני שיהיה חופשי ומפוזר
כמו שתמיד רציתי אני להיות.
צייר אותו ארוך ומסתלסל בקצבותיו
פרוע וחצוף.
וכאשר גמרת את היצירה שלך
תקנה לה מבט
שמשאיר טעם של עוד
כדי שאף פעם
לא תהיה האחרון.
נמש, לפעמים אני מקנא.... היום, עכשיו, זה בך!
אני אוהב אותך
לפני 19 שנים. 15 באוגוסט 2005 בשעה 16:13