כואב לי כל הזמן.
זו הולכת, זאת עוזבת,עם זה אני לא מצליח לדבר וזאת צרחה עלי במשך 3 שניות רצוף!
שזה כבר שתיי שניות וחצי יותר ממה שהיא הייתה צריכה כדי שאני אתעצבן עליה!ככה לא מעירים בן אדם! ראבק!
אני לוקח חופש! כן! חופש! אני אסע לי לכפר ערבי קטן בגליל העליון, אקח לי צימר נחמד עם ג'קוזי, אני אביא את סבון הוניל הטיבעי... את ברטולד,קריסטל וכמה DVD's אולי אמצא איזה ערבי גדול {מה שאני אסתפק בקטן?!?!?!?} וחמוד שיפרק לי את הצורה עד שיכאב לשבת והכל יהיה טוב למשך חצי שבוע....
אני נמצא במצב שאחיותי למסע הגאה, האוחצ'ות, אומרות: כואב לי הכוס!
אז בוא נסדר את זה, הנה אני מוציא את האוחצ'ה הקטנה שבי שתגיד בבלוג הזה חד וחלק: כואב לkael הכוס!!! ואווה כמה כואב! רופא! אחות! הצילו! כואב!!!!
וחזרה למציאות.
אני אקח כמה ספרים לקרוא, סקוט קאנינגהאם אחד ואולי אחד של ק' אמבר או קסנדרה איזון, מי יודע? את הארי פוטר 6 אני לוקח no matter what! נקשיב למוזיקת פופ דיכאונית heartbreak lullabye, from sarh with love, beautifull ,etc.
אני במצב רע, נכון?
תגידו לי! באמת אני אוכל לעמוד בזה....
הקול הקטן שלי אומר:"על מי את עובדת, פרחה, הדבר היחידי שאת יכולה לעמוד בו זה התמוטטות עצבית מינורית, לא יותר, ליתיום אחד או שניים עם המרטיני?"
"שניים כפרה, אני ממש צריכה את זה" אני עונה באופן חד משמעי שלא משתמע לשתי פנים.
כואב לי הכוס, הזכרתי?
נמאס לי, וכואב לי הכוס.
לפני 19 שנים. 25 באוגוסט 2005 בשעה 0:34
