עוד לילה לבן באמתחתי....
צופה ב"בחור של גיא" מציל את ציון.
פתיחה חדשה של יום, הציפורים מזמרות, צרצרים משמיעים את קולם דורשים גם הם את זכותם בטבע, ודיוות כאלו ואחרות עושות לי טוב באוזן...
גם אתה עושה לי טוב, אתה, אל השמש, אלי...
גבירתך עוד בשמיים מחייכת אלייך, מברכת אותך לשלום, מודיע על בואך כאשר היא דועכת לאט לאט אל תוך כוכה הפרטי מחכה לשקיעתך בעוד שעות מספר.
יום חדש, יום טוב, יום מבורך, זהו היום.
טבע, חיוך, סימן של אהבה וקר לי, נוסטלגיה קרובה אל העבר...
גשם, אפור, המדרחוב בירושלים הקפואה ואני במעיל שחור ארוך.....
אני מתגעגע לימים הם, אני כל כך מחכה שהם יבואו מצפה להם עד אין סוף....
חורף עושה לי לחשוב על אהבה.
לא, לא רק חורף, גשם, רוח קרירה, עיברי לידר, כל מיני דברים, אתה אני וחלון גדול שנוכל לצפות ממנו על העולם ולחיות בבועה מאוהבת משלם עצמנו...
שמיים עפופים עניים, לזאת אני מתגעגע, לרומנטיות החבויה אותה אני נאלצים ברצון עז לגלות, לחקור עומקה, לדעת אותה ועצמנו בכל מובן אפשרי.
הירוק מול העיניים גורם למחשבות רחוקות על מישהו שלא היה איתי אף פעם, מישהו שאני עוד לא מכיר, לא יודע איך הוא נראה, מישהו, סתם מישהו.
מיוחד, מרתק, מעניין, סוחף, משגע, מרטיט, מבהיל ורחפני, מישהו שיקח אותי רחוק במבט, ימתח ידו לליטוף עדין שיתגלה כאושר צרוף מן השניה הראשנה ועד לאחרונה.
ערפל מסתלסל בין העיניים, עף בין העבים שעל ההרים.
יערות, גשמים, רוחות, פיות מצחקקות בין ענפי האורנים, לבושות פרחים ממטירות מטרי אושר ואהבה קטנים מבין כנפיהן.
אח ואחות, כמונו.
שונים אך דומים, כמונו.
קרובים בלב ובנפש, כמונו.
קרובים בגוף, שלא כמונו.
דמעות על עזיבה, כל כך רצויה ונכונה אך כואבת לא פחות, כואבת למכביר.
ריחות הלבנדר, הרוזמרין, זיכרונות של חורף ותחילת קיץ, של חוסר ידיעה והשתנות, הפיכה למי שאני ומה שאני.
גם בזכותך, תודה.
לפני 19 שנים. 31 באוגוסט 2005 בשעה 12:59