wicked fairy

לרוץ.
לרוץ כי חייבים.
לרוץ כי אם לא, לא אספיק דבר.
ואז לפתע:
נשיכה!
חור בג'ינס, חור ברגל.
וזאת מדממת.
זה נראה רציני.
זה מה שעבר לי בראש כשהייתי בדרך לבית, זה גם מה שקרה.

אכול, טלביזיה, מקלחת ארוכה, שיחה עם מ' על המלצר שהתקשר מהחתונה של אחותה וכמה שהיא מתגעגעת אליי ולשיחות שלנו.

אחת עשרה וחצי אני בשושן, בדרך למופע הדראג "גוועלד" ה{אם להשתמש בשפת אחיותי האוחצ'ות} מ-א-מ-ם!

התפרקות היא דרך טובה להגדירר את הלילה הזה, מהרגע שהגעתי אל השושן ועד החזרה לבית.
אחרי שפלירטוט אחד דיבר איתי והגעתי למסקנה ששום דבר לא יצא מזה ואחרי שרקדתי את הכל החוצה, אחרי שפגשתי אנשים שלא ראיתי חודשים, אחרי שראיתי את דפי ועוד מישהי שאמרתי לה שאבוא יצאתי מן המועדון.

אני הולך לי ברחוב כשלפתע אני שומע "גדי?" הסתובבתי ומישהו מתוך טרנזיט שחור שואל בשנית "קוראים לך גדי?".
"לא קוראים לי kael" השבתי.
"אה. תגיד, לאן אתה הולך?" הוא שואל ואני חושב או שהוא רוצה להזדיין איתי או שהוא רוצה לתת לי מכות.
"הביתה".
"לא יוצא למועדון?".
"הייתי כבר עכשיו אני חוזר" חייכתי בחזרה.
"איפה היית?".
"בדאנס בר".
"מה?".
"דאנס בר, בר שרוקדים בו" ואני חושב לעצמי, סטרייטים!
"מה של הומואים כזה?".
"כן, גם של הומואים" אני יודע שהיה סטרייט אחד לפחות!
"מה אתה הומו?".
"כן" אני עונה בפשטות.
"אתה אוהב שמוצצים לך?".
"גם".
"בוא, אני אקח אתך הביתה" עכשיו הזיון או מכות ממש התגברו אבל חשבתי לעצמי היי! אתה יכול ללכת מכות חבל על הזמן, אתה נותן בעיטה אחת והוא גמור.

את המשך הסיפור אתם יכולים לנחש, וכמו שחברה טובה מאוד אומרת "אני לא צריכה להיות גרפית!".

וכן, הוא יורד טוב. טוב מאוד.

אחר כך הלכתי 2 קילומטרים עד הבית כך שהתפרקתי מנטלית,מינית ופיזית.

יחי ההתפרקות!