לפני 18 שנים. 15 בספטמבר 2005 בשעה 7:50
לאחרונה אני מתחבר יותר ויותר לילד שבי, לזה שעוד לא גדל....
אני מרגיש עוד ילד, כן אני מבוגר יותר, נכון עברתי הרבה אך הדרך ארוכה וילד שבי חי ובועט.
את אולי קוראת את זה, אולי לא אבל אכתוב בכל מקרה.
ניתנה לך מתנה, את מרגישה כמו כולם.
ניתנה לנו המתנה המשותפת, את מרגישה אחרים, די להיות נטרלית!
נטרלי את החומות הללו, פיתחי את הלב, די להיות חסרה חלקית! מלאי עצמך בכל הטוב....
את יכולה, ואגב אם תגעי באזור הזה שוב.... אני אגע בך גם!
הבלוג מבולבל ואני מפחד, הילד משתולל והאדם מסתכל
בכל מקום שאליו אלך, תהיה שם בשבילי?
