הוא קיבל את העונש הראשון שלו היום.
צילצול טלפון, הרגשתי שזה הוא. ישר עניתי.
"שלום באמת" אמרתי.
"אתה צודק במחשבות שלך" הוא נשמע כל כך מצטער, אולי אפילו ריחמתי עליו איפשהו.
"יכולת לעשות משהו, להגיב, משהו... אתה תשלם על זה זה ברור לך, נכון?" במוח עומד כבר העונש הראשון.
"כן".
"אתה בסביבת אנשים?" שאלתי בודק כד לדעת כמה אני יכול להעניש אותו.
"כן".
"יופי, דבר ראשון חם לי, מאוד.
דבר שני אני לובש גרביים אפורות וחורפיות" בלב שלי אני מחייך יודע שהוא לא מבין כמה הוא הולך לסבול.
"אתה מגרה אותי ועושה לי טוב, זה לא עונש" טען מבולבל.
"נכון, אבל מה שאני דורש ממך הוא לחשוב על הרגליים האלו במשך שלושה ימים שלמים כל הזמן בלי לאונן, בכלל! אני ברור?".
"כן".
"בנוסף ברגע שאתה חוזר לבית לא משנה לי מה ברגע שאתה עובר את הדלת מצידי עם התיק הענקי על הגב ב12 בלילה אתה מתקשר אליי מיד".
"אוקיי" המחשבה של עונש עכשיו עומדת לו בראש, המחשבה על העונש והמחשבה על הרגליים שלי.
בפעם הבאה הוא ילמד להתקשר כשהוא אומר.
מעניין מה יהיה העונש הראשון שלי....
מיאו
לפני 19 שנים. 6 באוקטובר 2005 בשעה 11:21
